IData

היהדות היא דת, תרבות ולאום שהתפתחו באלף השני לפני הספירה אצל קבוצה אתנית שהתבססה בלבנט

באזור המכונה על שמם ארץ ישראל. המשתייכים אליה מכונים יהודים, עברים או בני ישראל. כקבוצה

אתנית מונים כיום היהודים כ-14 מיליון בני אדם, המפוזרים בארצות שונות בעולם, ובעיקר בישראל,

בארצות הברית ובאירופה.

היהדות כדת היא הראשונה מבין שלוש הדתות המונותאיסטיות המערביות. זוהי הדת שעל בסיסה צמחה

הנצרות, והדת שהייתה המשפיעה ביותר על היווצרות האסלאם, אך שלא כמותם, היא אינה דת מיסיונרית.

היהדות היא דת הלכה (אורתופרקטית), המבוססת על מערכת של מצוות מעשיות,שמקורותיה בכתבי הקודש

היהודיים: התורה שבכתב, והתורה שבעל פה. היהדות כתרבות כוללת כמה שפות ייחודיות, שבכל אחת מהן

נוצרה ספרות ענפה, פילוסופיה יהודית מקיפה שלעתים הושפעה מחיבורים פילוסופיים כלליים ויצרה סינתזה

ביניהם לבין היהדות, וכן מערכת של מנהגים ומוסכמות חברתיות שלהם שותפים גם יהודים חילונים שמקיימים

את ההלכה היהודית למחצה. היהדות כלאום משמשת מוקד הזדהות לאומית לאותה קבוצה של כ-14 מיליון

בני אדם ברחביהעולם. הזהות היהודית הלאומית, והזיקה רבת השנים לארץ ישראל עמדה במאה ה-20 כבסיס

להקמת מדינת ישראל.

 

מקור השם

השם "יהדות" נגזר משמה של ממלכת יהודה, שעל פי אטימולוגיה מקראית נקראת על שם שבט יהודה, הנקרא על שם אביו הקדמון, יהודה בן יעקב. כבר במקרא מצוי המונח "יהודית" כציון לשפתם של תושבי ירושלים אשר בממלכת יהודה, והדמונים (demonym) "יהודי" כציון לאדם שהשתייך לעם שמוצאו מממלכת יהודה.‏ ממלכת ישראל חלקה דת ופולחן עם ממלכת יהודה והמקרא רואה בה כשבטים אחים לשבטי ממלכת יהודה, אולם ישראל חרבה על ידי האימפריה האשורית ותושביה הוגלו או הוטמעו בממלכה השכנה, ממלכת יהודה.

בספרות חז"ל נמצא ביטוי הקדום במקורו: "דת יהודים",‏אשר מובנו מיוחד רק להיבט של חוקי הדת היהודית.‏ ואולם המונח "יהדות" במובנו הרחב, כמתאר את מכלול עולמו והווייתו של האדם היהודי, אינו מצוי בדברי חז"ל, והוא נדיר מאוד בספרות התורנית שלפני העת החדשה.‏

מונח זה מופיע לראשונה בשפה היוונית (‎᾿Ιουδαϊσμός; "יודאיסמוס") בספרות היהודית-ההלניסטית, בספר מקבים ב ‏(כמו גם המונח "הלניסטים" ככינוי ליהודים המאמצים זהות יוונית המופיע אף הוא לראשונה בחיבור זה).‏המונח מופיע לאחר מכן גם בספר מקבים ד,‏בברית החדשה‏ ובכתובות אפיגראפיות.‏

 

אירועים מכוננים בתולדות היהדות

התורה

• תקופת האבות: אברהם אבינו מתיישב בבאר שבע. יעקב אבינו יורד עם בניו משכם למצרים.

• תקופת גלות מצרים: 210 שנה במצרים, יציאת מצרים, ודור המדבר 40 שנה. בתקופה זו התקיים מתן תורה.

על פי התנ"ך והמסורת, יסוד היהדות טמון במהפכתו המונותאיסטית של אברהם (1811 לפנה"ס או שנת 1948 לכרונולוגיה

היהודית המסורתית), אשר עלה לארץ ישראל מאור כשדים בעקבות ציווי אלוהי. אברהם הוא גם הראשון שנצטווה

לקיים ברית מילה, שהפכה למצווה מרכזית הנהוגה עד היום בעם היהודי.

לאחר שצאצאיו, בנו יצחק ונכדו יעקב, ו-70 בני משפחתו, ירדו מחברון אשר בארץ ישראל למצרים והפכו להיות עבדים,

הם יצאו ממצרים בהנהגתו של משה באותות ובמופתים, ובמעמד מתן התורה בהר סיני, ניתנו חוקי התורה מפי אלוהים

למשה רבינו, לעיני כל עם ישראל. לאחר מכן, עם ישראל נדד ארבעים שנה במדבר ואז כבש את (ארץ כנען) והתנחל בה.

התקופה הישראלית

• תקופת ההתנחלות, תקופת השופטים וממלכת ישראל המאוחדת.

• תקופת בית ראשון: פעולת הנביאים וכתיבת התנ"ך.

• תקופת גלות בבל: תקופת הגלות, 70 שנה. נס פורים שבסיומו עלו כמחצית העם בחזרה אל הארץ ובנו את בית המקדש השני, באישור כורש.

• תקופת בית שני: חתימת התנ"ך, חורבן הבית והמרד הגדול.

על פי המסופר במקרא, לאחר כיבוש הארץ, התיישבו בני ישראל בארץ ישראל במשך כמה מאות שנים ללא ממלכה, וללא הנהגה מסודרת. תקופה זו נקראת תקופת השופטים - על שם השופטים (המנהיגים) שעמדו והנהיגו את העם לאחר ששועבד לעמי האזור והלך בדרכיהם. לאחר תקופה של כ-390 שנה הוקמה בארץ ישראל ממלכת ישראל המאוחדת על ידי שמואל הנביא, שמשח למלך את שאול. לאחר מות שאול ובניו במלחמה, התחלפה שושלת המלוכה והועברה לדוד המלך, ומשם החלה שושלת בית דוד. לאחר מכן מלך על ישראל בנו של דוד -שלמה המלך שהקים בירושלים את בית המקדש הראשון, שהיה למרכז הפולחן היהודי. לאחר מותו של שלמה, התפצלה הממלכה לממלכת יהודה וממלכת ישראל.

בשנת (586 לפנה"ס) (ולמסורת היהודית בשנת ג'של"ח (422 לפנה"ס)), נחרב בית המקדש הראשון ושבטי ממלכת יהודה הוגלו לבבל. הם שבו לארץ ישראל בעקבות הצהרת כורש, מייסד האימפריה הפרסית, והקימו את בית המקדש השני. ממלכת ישראל נחרבה בשנת 722 לפנה"ס בידי האימפריה האשורית. משלב זה, החלו בני עם ישראל להקרא בשם יהודים, על שם בני שבט יהודה שהיוו רוב באוכלוסיית הממלכה.

תקופת הגלות

• תקופת חז"ל: כתיבת היצירות הבסיסיות של התורה שבעל פה: המשנה והתלמוד. מרכז היהדות בבבל.

• היהדות בימי הביניים:פריחת ספרות השו"ת בתקופת הגאונים,הפרשנים הגדולים,תור הזהב של יהדות ספרד,פריחת הפילוסופיה היהודית,גירוש ספרד.

• היהדות בעת החדשה: תנועת החסידות, תנועת ההשכלה, הרפורמה ביהדות.

• היהדות במאה ה-20: התנועה הציונית, השואה, מדינת ישראל.

גלות שנייה וממושכת, שנמשכה עד המאה ה-20, החלה לאחר כיבוש ארץ ישראל בידי האימפריה הרומית. במסורת היהודית מתוארכת תחילת הגלות לזמן חורבן בית המקדש השני בשנת 70. כבר קודם לכן שועבדו היהודים לנציבי רומא, והאסון הגדול הבא פקד את היישוב היהודי בארץ שישים שנה לאחר החורבן, בעקבות מרד בר כוכבא. לאחר מכן התפזרו היהודים בארבע היבשות בכל קצוות תבל, והמשיכו לשמור על קשר באמצעות אגרות ושליחים אשר תיעדו והעלו את רישומיהם על הכתב.

בעת החדשה, תנועת הציונות הקימה מדינה יהודית בארץ ישראל.

 

האמונה היהודית

עיקרי האמונה

מקובל לייחס ליהדות כמה וכמה יסודות אמונה. מפורסמת ביותר היא רשימתו של הרמב"ם הכוללת שלושה עשר עיקרים, ובראשם האמונה באל אחד, האמונה בהיותו מופשט ולא גשמי, האמונה בנבואה והאמונה בעליונותה הנבואית של תורת משה. בין העיקרים הנוספים נמצאות האמונות בתחיית המתים, בעולם הבא ובמשיח.

אחד הביטויים המזוהים ביותר עם האמונה היהודית, ביטוי שהוא פסוק בתורה, הוא "שמע ישראל, ה' אלוהינו, ה' אחד" (ספר דברים, ו',ד'). יהודים השתמשו במשפט זה כביטוי לאמונה המונותיאיסטית, כאמצעי לזיהוי בפני יהודים אחרים, והשמיעו אותו כאות לדבקותם ביהדות, ואף בעת מוות על קידוש השם. אף על-פי-כן לא מקובל לראות במשפט הזה דוֹגמה כמו הקרדו בנצרות או השהאדה באסלאם. למשל, אין די בהצהרת המשפט הזה כדי להתגייר.

עם זאת, יש הרואים ביהדות דת הלכתית ומשפטית בלבד.

בריאת העולם

על פי ספר בראשית נברא העולם בשישה ימים (אם כי המילה "יום" לא מתייחסת כאן בהכרח ליממה; ראו עוד בערך תורה ומדע). בנוסף להם מתואר יום שביעי שבו שבת האל ממלאכתו. מניין השנים בלוח העברי הוא לבריאת העולם (שנה קודם בריאת אדם הראשון), על-פי חשבון המופיע בספר סדר עולם (ספר שנזכר בתלמוד ומיוחס לרבי יוסי בן חלפתא). השנים נמנות בספרות עבריות, ולפיכך שנת התשע"ד היא השנה ה-5,774 לבריאת העולם, על-פי החשבון הנ"ל.

לפי המתואר בספר בראשית, נברא האדם אחרון ביום השישי, ככתר הבריאה במושלמותו ובתבונתו (בצלם אלהים) ולאחר בריאתו היה יום השביעי יום מנוחה (יום השבת). לאחר חטא עץ הדעת גורש האדם מגן עדן, וכך התחילה שושלת האדם.

על פי חלק מחכמי ופרשני היהדות, כגון הרמב"ם וכל חכמי הקבלה, סיפור הבריאה וגן העדן הינו משל אלגורי-סימבולי הנכלל בסוד "מעשה בראשית", ואין להבינו כפשוטו.

 

ההלכה היהודית

התורה שבכתב המורכבת מחמשת חומשי תורה, חמשת הספרים הראשונים של התנ"ך, והתורה שבעל פה - המשנה והתלמוד, כוללות את ההוראות ההלכתיות של היהדות הרבנית, המצוות. עיקר ספרות הקודש היהודית היא דיון ופירוש של המצוות. אחרי חתימת התלמוד נכתבו ספרי הלכה הכוללים הלכות ומנהגים בלבד (שלא כמו התלמוד עצמו הכולל גם " אגדתות" - דהיינו סיפורים ועוד דברים שאינם נוגעים להלכה) כמו "ספר הלכות גדולות" שנכתב בתקופת הגאונים, הרי"ף שנחשב לראשון הראשונים ובעקבותיו הרמב"ם, הרא"ש ואחריו בנו ר' יעקב "בעל הטורים" שדעותיהם כולם מסתמכות על דברי התלמוד ומחלוקותיהם נוצרו עקב פירושים שונים בו.

בהיעדר מלך או נביא (על פי המסורת, הנבואה פסקה בימי בית שני), המנהיג הדתי הוא הרב, האחראי על ניהול הקהילה, על הנהגתה הרוחנית ועל פסיקת הלכה. קיים גם משפט דתי, בנושאי אישות, גיור וממונות. בזמן קיום הסנהדרין הייתה לו סמכות חוקית גם בנושאי פלילים.

ביהדות יש תרי"ג (613) מצוות, המחולקות לרמ"ח (248) מצוות "עשה" ושס"ה (365) מצוות "לא-תעשה". בימי הביניים נעשו ניסיונות לחלוקה של המצוות. ישנה חלוקה רוחבית נוספת, בין מצוות שבין אדם לחברו ומצוות שבין אדם למקום.

תפילה ובית הכנסת

בית התפילה היהודי נקרא בית כנסת ונהוג להתכנס בו בזמן שלוש התפילות היומיומיות (שחרית, 

מנחה ומעריב), בשבתות ובחגים. לעתים הוא מכונה בשם "בית מקדש מעט", על שם בית המקדש שעד

חורבנו היווה מרכז רוחני לעם ישראל.

גיור

על אף שהיהדות אינה דת מיסיונרית, אנשים שאינם יהודים יכולים להצטרף אליה לאחר שעברו תהליך של

גיור, ולאחר שהצהירו כי הם מוכנים לקבל על עצמם את עול המצוות וכי רצונם להצטרף לאומה היהודית.

היהדות רואה גם במי שאיננו יהודי בעל תפקיד רוחני בעולם, ובעקבות כך מוטלת על כל מי שאיננו יהודי

החובה לקיים שבע מצוות המכונות "שבע מצוות בני נח" (בהן האיסור לעבוד עבודה זרה וכן מצוות שונות

ש"בין אדם לחברו").

היהדות רואה במאמיניה לאום ולא רק דת, כפי שמדגישה התורה את המטרה "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים

וגוי קדוש" (שמות י"ט ו), אך היא איננה גזענית, מכיוון שכל אדם מכל מוצא יכול להתקבל אליה וכן

השונות בין היהודי לגוי היא רוחנית ולא גנטית-גזעית. היסוד לדיני הגיור נמצא במגילת רות בו מתואר

המעבר הכפול שעושה רות באומרה לנעמי: "עמך עמי ואלהיך אלהי".

 

מאפייני התרבות היהודית

ספרי הקודש

ליהדות מספר עצום של ספרי קודש הנחשבים כבסיס לדת היהודית ולתרבותה. אלו רק המרכזיים שבהם:

• התנ"ך - קובץ הכולל 24 ספרים, ששמו מייצג בראשי תיבות את שלושת חלקיו: תורה, נביאים וכתובים. 

      הוא כולל טקסטים רבים הכתובים ברובם בעברית ומקצתם בארמית. התנ"ך מתאר את תולדות העולם מעת בריאתו,

      ומתמקד בתולדות עם ישראל עד לתחילת תקופת בית שני. כמו כן הוא כולל קובצי חוקים ומצוות, דברי מוסר, פתגמים

      ועוד. התנ"ך הוא הקנון המוסכם על כל זרמי היהדות. הקראים למשל לא מכירים במשנה, בתלמוד בשולחן ערוך

      ובחיבורים אחרים.

      התורה נחשבת לחלק המקודש ביותר בתנ"ך. על פי המסורת היהודית חמשת חומשי התורה נכתבו מפי הקב"ה על

      ידי משה, ונביאים וכתובים נכתבו באמצעות נבואה על ידי בני אדם שונים בתקופות היסטוריות שונות.

• המשנה - קובץ של ההלכות החוקים והמצוות.הכוללת פרשנות למקרא על פי המסורת היהודית של המאות ה-1 וה-2

     לספירה,עד ימות רבי יהודה הנשיא. היא נכתבה בארץ ישראל, בעברית בניב שונה מזה שמוכר מן התנ"ך, המכונה לשון

     חכמים  או "עברית משנאית".

• התלמוד - כולל פרשנות למשנה ולתנ"ך ודברי הלכה ואגדה נוספים. הוא נחלק לשני קבצים - התלמוד הבבלי שנערך

     בקהילה היהודית בבבל, והתלמוד הירושלמי שנערך בגליל, בקהילה היהודית בארץ ישראל. שני התלמודים מבוססים על

     חומר פרשני והלכתי שהצטבר במשך התקופה בקהילה שבה נערך כל אחד מהם. שני הקבצים כתובים ברובם בשפה

     הארמית, כל אחד מהקבצים בדיאלקט ארמי מקומי. רוב הלימוד בישיבות נסוב סביב התלמוד (בעיקר התלמוד הבבלי)

     והמשנה, ובעקבות דיוניו, נכתבו בהמשך ספרי הלכה רבי השפעה, ובראשם השולחן ערוך.

• השולחן ערוך - ספר הלכה המסכם את כל קובצי הפרשנות והספרים הרבים אשר נכתבו על התלמוד.

  •  ספר הזוהר - ספר הזוהר הוא הספר המרכזי של חכמת הקבלה. הספר הופיע בשלהי המאה ה-13 בספרד. על פי המסורת

     היהודית מיוחס הספר לרבי שמעון בר יוחאי, תנא מהמאה ה-2 לספירה. מרבית החוקרים סבורים כי הספר חובר סמוך לזמן

     הופעתו. הספר מכיל מדרשים, רובם בארמית, על התורה המחולקים לפי פרשות השבוע, ומשולבים בו שני חיבורים מאוחרים:

     "רעיא מהימנא" ו"תיקוני הזוהר".

• משנה תורה להרמב"ם - זהו חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של

     כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל,

     בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני

     של כל ההלכה. החיבור פסקני ואינו מותיר מקום לדיונים, וכן אין בו מקורות הלכתיים לפסקים המופיעים בו; עובדה זו הביאה

     כמה תלמידי חכמים לחבר חיבורים אודות מקורותיו המשוערים של הרמב"ם לפסקיו. בנוסף לחיבורים אלו, נכתבו סביב הספר

     חיבורים למדניים ומחקריים רבים, והוא אחד מספרי ההלכה הנחקרים ביותר, הן על ידי החכמים המסורתיים והן על ידי חוקרים

     מודרניים.

 

סמלים

יהודים מזהים את עצמם באמצעות שני סמלים, שהם כיום גם סמליה של מדינת ישראל - מגן דוד ומנורת שבעת הקנים.

המנורה מתוארת בתנ"ך כמנורה שעמדה תחילה במשכן ולאחר מכן בבית המקדש. היא מופיעה כסמל יהודי כבר בתקופות

קדומות. תבליט בדמות המנורה מופיע על שער טיטוס המתאר את החרמת כלי בית המקדש לאחר חורבנו והבאתם לרומא.

כמו כן התגלה בבית הכנסת עתיק ביריחו על רצפת הפסיפס ציור מנורה ועליה הכיתוב "שלום על ישראל".

"מגן דוד" הוא הקסגרמה - שרטוט של כוכב בעל שישה קודקודים, שנראה כשני משולשים שאחד מהם מונח במהופך

על האחר. זהו סמל עתיק ששימש בעבר עמים שונים, אולם בעת החדשה הוא הפך לסמל המזוהה עם היהודים. על-פי

מסורות מסוימות, זה היה סמלו של דוד המלך.

שבת, חגים ומועדים

הלוח העברי הוא לוח השנה המשמש את היהדות הוא לוח משולב ירח-שמש: חודשיו מבוססים על חודשי הירח, אך הוא

הותאם לשנת השמש על ידי הוספת חודש נוסף אחת למספר שנים, כדי שהחגים יצאו תמיד באותה תקופה של השנה.

הלוח נקבע על ידי הלל נשיאה במאה הרביעית לספירה.

היום המקודש בשבוע הוא השבת, היום השביעי בשבוע, שבו מצווים לשבות ולנוח ממלאכה, ואותה מציינים בתפילות

מיוחדות, ארוחות חגיגיות, וטקסי הדלקת נרות שבת בערב שבת, קידוש והבדלה.

מועדי ישראל נחלקים למועדים מקראיים ומועדי חז"ל. מועדים מקראיים: ראש השנה (יומיים), יום הכיפורים, 

שלוש הרגלים: פסח (7 ימים), שבועות (יום אחד),סוכות (7 ימים) ושמיני עצרת (שמחת תורה) (יום אחד).

מועדי חז"ל: פורים (יום אחד) וחנוכה (8 ימים), וכן חמש התעניות: תשעה באב, שבעה עשר בתמוז,עשרה בטבת,

 תענית אסתר וצום גדליה. ישנם ימים טובים נוספים, ובכללם כל ראש חודש עברי, ט"ו בשבט וט"ו באב. ובמאה ה-12 התפתח גם המנהג לחגוג את ל"ג בעומר.

לאחר כינון מדינת ישראל הוסיפה הרבנות הראשית לישראל לרשימת המועדים גם את יום העצמאות, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, יום הזיכרון לשואה ולגבורה ויום ירושלים. למרות זאת, הם אינם נתפסים כבעלי משמעות דתית בעיני חלק גדול מהיהדות האורתודוקסית בישראל ובתפוצות.

ארץ ישראל

המקום המקודש ליהדות הוא ארץ ישראל, שנקראת במסורת היהודית גם בשמות "ארץ הקודש", "ארץ החיים" ובתארים חיוביים נוספים. בהלכה קיימת מצוות יישוב ארץ ישראל, ועל פי חלק מפוסקיההלכה אף יש להימנע מיציאה לחו"ל למטרות שאינן הכרחיות. לגבי שאלת הקמת המדינה היהודיתבימינו, נחלקו הפוסקים בין אלה הרואים בהקמתה מצווה, לבין המתנגדים לציונות, בין היתר מטעמים של איסור של "קירוב הקץ" ו"שלוש השבועות".

גם בארץ ישראל עצמה יש מדרגות בקדושה, כאשר העיר המקודשת ביותר ליהדות היא ירושלים, שבה שכן בית המקדש. הר הבית, שעליו שכן המקדש, הוא האתר המקודש ביותר ליהדות בארץ ובעולם כולו, ובשל קדושתו חלק מהפוסקים אף אוסרים לעלות אליו בימינו אלה.‏ אף בתוך הר הבית יש דרגות בקדושה- הנקודה המקודשת ביותר היא קודש הקודשים. ערים קדושות נוספות הן חברון - שבמערת המכפלה שבה קבורים לפי המסורת האבות והאמהות, וכן טבריה וצפת, שבהן התרכז רוב היישוב לאחר הגלות, וכן קבורים שם כמה מגדולי חכמי ישראל בזמן הגלות, כמו הרמב"ם, רבי יוסף קארו, האר"י ועוד מסורות על קבורת תנאים מסוימים כמו רבי מאיר בעל הנס ועוד.

 

זרמים ביהדות

במהלך השנים התפצלה היהדות למספר זרמים בעלי השקפת עולם ודרך חיים שונה. עם זאת, היהדות הרבנית

 היא הזרם העיקרי של היהדות בזמננו והיא כוללת כיום כמעט את כל בני העם היהודי.היהדות הרבנית היא המשכיותם

של הפרושים של ימי בית שני. הפרושים האמינו כי יחד עם התורה שבכתב נתן אלוהים למשה במעמד הר סיני גם את

המסורות והפרשנות לה, הידוע כתורה שבעל פה. מול הפרושים עמדו בתקופת בית שני הצדוקים והאיסיים, ובתקופה

מאוחרת יותר הקראים, הדוגלים אך ורק בתורה שבכתב.

בסוף המאה ה-18, במערב אירופה החלה רפורמה ביהדות בתגובה להשכלה ולאמנציפציה. השקפת העולם הרפורמית

טוענת שעל היהדות להתאים עצמה להתפתחויות בזמן המודרני, על ערכיו האינטלקטואליים והאסתטיים.

בעת החדשה, בהשפעת רעיונות ההשכלה ותהליכי החילון העולמיים, רבים מהיהודים הפסיקו להקפיד על קיום מצוות

הדת היהודית. אלו מכונים כיום בשם יהודים חילונים, ולמעשה הם מהווים רוב בעם היהודי. בנוסף, ישנם יהודים רבים, שמקיימים חלק מהמצוות, בעיקר כחלק משמירה על מסורת משפחתית ודתית. אלו מכונים בשם מסורתיים.

בעת החדשה התפצלה היהדות הרבנית-דתית עצמה למספר זרמים, העיקריים שבהם הם:

• היהדות האורתודוקסית, הזרם הגדול ביותר בקרב היהודים הדתיים בישראל, אך לא ברחבי העולם. היהדות האורתודוקסית דוגלת בשמירה קפדנית על כללי ההלכה היהודית, כפי שהתפתחה עד לזמן המודרני. האורתודוקסיה עצמה מחולקת לזרמים שונים, שעל אף המשותף ביניהם בראייתם את ההלכה כמרכז אורח החיים היהודי, חלוקים ביניהם בהשקפת העולם, למשל ביחס למודרנה ולמדינת ישראל. עם הזרמים הבולטים נמנים החרדים (שמחולקים לחסידים, לליטאים ולחרדים ספרדים) , והדתיים לאומיים, שגם ביניהם ניתן למנות פלגי משנה כגון החרדים לאומיים (חרד"לים) ובני האורתודוקסיה המודרנית.

• היהדות הרפורמית, זרם ברפורמה שהתפתח בסוף המאה ה-18 בין הרפורמיסטים הגרמנים. הרפורמים מאמינים שעצמאותו של הפרט חשובה יותר מהמסורת וההלכה היהודית ההיסטורית, ולכן הפרט זכאי לבחור איזה מצוות לקבל כמחייבות אותו, אם בכלל.

• היהדות הקונסרבטיבית, זרם ברפורמה שקם בגרמניה בראשית המאה ה-19. הקונסרבטיבים סברו כי על ההלכה להיות גמישה ומותאמת לדרישות הזמן, אך התנגדו לסטיות קיצוניות מעיקרי ההלכה ולהתרחקות מן המסורת, כפי שהם ראו בתנועה הרפורמית.