IData

בעלי חיים, ממלכה בעולם הטבע. הטקסונומיה (מכלול השיטות למיון האורגניזמים השונים) המודרנית משייכת אותה לעל-ממלכת (תחום) האווקריוטים (בעלי גרעין תא), והיא מקיפה, על דרך השלילה, את כל האורגניזמים הרב-תאיים שאינם צמחים ואינם פטריות. הגדרה על דרך החיוב מצויה להלן. בעלי החיים התפתחו מיצורים חד-תאיים אווקריוטיים, הופיעו לראשונה בעידן הפרקמבריון, ושרידיהם המאובנים הקדומים ביותר נמצאו בסלעים בני 700 מיליון שנה. בתחילת הקמבריון החלה ה"התפוצצות" שיצרה את מערכותיהם השונות.

 

מאפיינים

1. ברמה הבסיסית ביותר, רמת התא, נבדלים בעלי החיים משאר האורגניזמים בכך שהם חסרים דופן תא וכלורופלסטים, המצויים בצמחים ובפטריות. לעומת זאת מכילים תאי בע"ח את החלבון קולגן, המקשר תאים ברקמות.

 

2. תזונה הטרוטרופית, כלומר הזדקקות לחומרים אורגניים מהסביבה החיצונית. 

 

3. תנועה; רוב בעלי החיים מסוגלים לנוע, לפחות באחד משלבי חייהם. רוב הספוגים, ועוד כמה בעלי חיים ימיים, נבדלים בכך שהם חסרי תנועה במשך כל חייהם. תנועת בעלי החיים מבוססת בראש ובראשונה על שרירים - רקמות שמסוגלות להתכווץ ולהתמתח - ובזאת הם שונים מאותם צמחים מעטים שיש להם יכולת תנועה כלשהי.

 

4. תחושה; רוב בעלי החיים חשים את סביבתם באמצעות איברי החושים ומערכת העצבים. החושים מאפשרים לרוב בעלי החיים לקיים תקשורת ביניהם.

 

5. התמיינות, כלומר הימצאות רקמות ואיברים בעלי התמחות מסוימת. ההתמיינות נעשית ברובה בזמן התפתחותו של העובר (אמבריולוגיה).

 

תנועה

התנועה, כאמצעי חשוב מאין כמוהו למציאת מזון ולרבייה, נחשבת להבדל הראשי בין בעלי החיים לבין יתר האורגניזמים הרב-תאיים (אם כי כאמור, יש כמה בעלי חיים שהם חסרי תנועה כל חייהם). אפשר להבדיל בין שני סוגים עיקריים של תנועה: 

 

1. תנועה בעזרת ריסים או שוטונים; אופיינית לרב-תאיים ירודים (בעלי חיים שאין בהם אברים מובחנים) ולתאים מסוימים בגוף, כמו תאי  הזרע. 

 

2. תנועה בעזרת שרירים, שהיא אופיינית לבעלי חיים רב-תאיים; סוגיה כוללים שחייה, זחילה, קפיצה ודאייה, הליכה ותעופה. את השרירים מפעילה מערכת העצבים, ולרוב הם קשורים לשלד חיצוני (בחרקים, למשל) או פנימי (בחולייתנים). בדרך כלל השרירים מפעילים איברי תנועה מיוחדים - רגליים, סנפירים, כנפיים וזנב; אולם הם יכולים להניע את הגוף גם בלי איברים אלה (זחילת הנחשים, למשל). הגורמים לתעופה (של חרקים ועופות) הם פעולת הכנפיים, הפרשי לחץ האוויר הנוצרים מעליהן ומתחתיהן בזמן תנועתן, והשפעתם של זרמי אוויר חופשיים על גוף בעל החיים.

 

תזונה

לבניין גופם, לתחזוקתו ולרבייה, בעלי החיים נזקקים לשלושת אבות המזון - פחמימות , חלבונים ושומנים - וכן למינרלים מסוימים

ולוויטמינים; את החומרים האלה הם מקבלים מן הצומח (לרבות פטריות), מיצורים חד-תאיים או מבע"ח אחרים. 

 

בעלי החיים ניזונים בדרכים רבות ושונות - מיעוטם חסרי פה (כגון שרשורים), וסופגים את המזון מסביבתם; ואילו רובם המכריע

ניזונים דרך הפה - יש המסננים את המזון, יש המוצצים דם או מוהל צמחים, ויש האוכלים מזון מוצק. אלה נחלקים לטורפים,

לצמחונים ולאוכלי-כול. יש הבולעים את המזון בשלמותו ומפרקים אותו בעזרת מיצי עיכול; אחרים לועסים את מזונם לפני עיכולו.

 

רבייה

שתי דרכי הרבייה העיקריות האופייניות לבעלי החיים הן רבייה זוויגית ואל-זוויגית (הקרויות גם רבייה מינית ואל-מינית). הרבייה האל-זוויגית היא חלוקת התא לשני תאי-בת נפרדים; בדרך זו מתרבות חלק מהתולעים, ואילו אצל הפרזואה והמזוזואה (מושגים אלה מוסברים בפרק הבא) מצויה גם רביית הנצה. במטזואה, הדרך השכיחה היא רבייה זוויגית (תא הביצה הנוצר בגוף הנקבה מופרה ע"י תא הזרע שמקורו בגוף הזכר), אם כי תיתכן אצלם גם רביית בתולים בכמה משפחות.

 

בהתפתחות העובר יש דרכים רבות. ישנה התפתחות ישירה עד להמלטה, שבעקבותיה הרך הנולד דומה להוריו; ייתכן שלב הטלה,

שבו מופרשת הביצה מגוף הנקבה והעובר מוסיף להתפתח בה עד לבקיעתו. ואחרי הבקיעה, תיתכן התפתחות בדרך הגלגול - מספר

שלבים, אולי שונים במידה קיצונית, עד שהיצור נראה כמו הוריו.

 

מיון

בעבר, בעת שעולם הטבע נחלק בעיני המדענים רק לשתי ממלכות (חי וצומח), שויכו יצורים חד-תאיים רבים לממלכת החי, והיה

קושי רב בהבחנה בינם לבין "צמחים" חד-תאיים. התעורר איפוא צורך להבדיל בין בעלי חיים רב-תאיים, שנקראו תת-ממלכת

מטאזואה (Metazoa),לבין היתר.לבסוף הופרדו כל החד-תאיים לממלכה משלהם, וממלכת החי כוללת כיום רק רב-תאיים אווקריוטיים.

גם המונח מטזואה קיבל משמעות חדשה, כמתואר להלן.

 

אחרי השמטת החד-תאיים, ממלכת החי נחלקת עתה למערכות הבאות:

 

ספוגים (Porifera); פלקוזואה (Placozoa). שתי אלה מאופיינות בחוסר איברים מובחנים, ומשויכות יחדיו לתת-ממלכת פרזואה

(Parazoa).

 

צורבים (Cnidaria); מסרקנים (Ctenophora). שויכו בעבר לעל-מערכת הנבובים, Coelenterata, אך זו בוטלה כשהוברר השוני

הרב ביניהן; עם זאת, יש הרואים בהן תת-ממלכה נפרדת, מזוזואה (Mesozoa). יש בהן ראשית של התמיינות - התפתחות רקמות

בעלות התמחויות נבדלות. הסימטריה שלהן רדיאלית, בניגוד לכל המנויות להלן, שיש להן סימטריה דו-צדדית.

 

את אלה האחרונות, יש המשייכים אותן לתת-ממלכת בילטריה (Bilateria), או מטזואה (Metazoa). ואלה הן: תולעים שטוחות (Platyhelminthes); תולעים ירודות (Aschelmintes); פרוקי רגליים (Arthropoda); רכיכות (Mollusca); זרוע-רגליים (Brachiopoda); תולעים טבעתיות (Annelida); חיטחבים (Bryozoa); קווצי-עור (Echinodermata); מיתרנים ראשונים (Hemichordata); ומיתרנים (Chordata). 

 

חלוקה זו היא המקובלת על מרבית החוקרים, אם כי יש בהם הניגשים לעריכתה בדרכים אחרות, ודוגלים בשיטות חלוקה שונות. רק מתחת לרמת המערכת גוברת ההסכמה בין החוקרים. מכל מקום, כל המערכות האלה נחלקות שוב ושוב, עד לרמת המין. מספר המינים המשתייכים לממלכת החי עומד על כמה מיליונים, אולם החוקרים מודים שעד כה עלה בידם להגדיר רק חלק קטן מהמינים הקיימים בעולמנו כיום, או התקיימו בעבר והותירו אחריהם שרידים. מספרם של מיני בעלי החיים גדול פי שלושה, לפי הסברה, ממספר מיני הצמחים והפטריות הרב-תאיות גם יחד.