IData

משקאות קפה ואלכוהול

 

אלכוהול

 

משקה חריף הוא משקה המכיל אלכוהול (שהוא השם המקובל בשפת היום-יום לאתנול).

בשל השפעתו המשכרת של האלכוהול, המשרה על השותה אותו הרגשת שמחה, אופוריה ורוגע, הייתה מאז ומעולם שתיית משקאות חריפים, בעיקר בקבוצה, דרך מקובלת לחגוג, לבלות או להביע שמחה. קיימים משקאות חריפים רבים, אשר מופקים מחומרים שונים.למעשה, כמעט לכל עם או קבוצת עמים יש משקה חריף מסורתי, בעל טעם, ריח ותכונות נוספות המייחדים אותו לעומת שאר המשקאות ,כמו גם תרבות שתייה שהתפתחה סביבו.

אתנול - חומר אורגני נוזלי שנוסחתו CH3CH2OH. זהו הכוהל (אלכוהול) הנפוץ והידוע ביותר, ולכן יש שמכנים אותו "אלכוהול" או "כוהל" סתם.הדרך השכיחה והוותיקה להפקת אתנול היא תסיסה של סוכרים בנוכחות שמרים.חומרי הגלם המשמשים כבסיס לתהליך התסיסה שונים ממדינה למדינה, והם כמובן, תלויים בסוג המשקה שאותו מפיקים.לדוגמא – בעת ייצור בירה משתמשים בהתססה של דגנים ולעומת זאת, בתהליך ייצור יין משתמשים בהתססה של ענבים.מאז 1930 בערך נוספו עליה שתי שיטות תעשייתיות עיקריות: מיום של אתילן או חיזור של אצטאלדהיד. כיום מופק בארצות המתועשות יותר אתנול בדרכים אלה מאשר בדרך המסורתית.תסיסה - שינוי כימי בתרכובות אורגניות עקב פעולת אנזימים. מקובל לייחד את המונח "תסיסה" לפעולתם של אנזימים מסוימים, הקרויים במשותף "תססים", המופרשים ע"י אורגניזמים חיים (שמרים, חיידקים). כיום התסיסה מוגדרת כאחת מדרכי הפירוק הכימי, שבה הופכת מולקולה אורגנית מורכבת לכמה מולקולות פשוטות יותר, בנוכחות זרז ושלא בנוכחות חמצן (תגובה אנאירובית).

כוס שוט - באנגלית ידועה גם בשם Shooter, היא כוס המשמשת בעיקר להגשת משקאות חריפים. כוס שוט מסוגלת להכיל בין 50-60 מילי ליטר נוזל. נהוג להגיש בה משקאות חריפים שרוצים להימנע מהטעם שלהם. לרוב, המשקאות הנלגמים מכוס שוט יהיו בעלי אחוזי אלכוהול רבים. כאשר רוצים לקבל אפקט של שכרות בזמן קצר, ניתן לצרוך כמויות גדולות של אלכוהול בצורה זו. באופן כללי שוט זו הגדרה לכוס מידה של 50-60 מ"ל.

כוס צ'ייסר - מכילה כמחצית מכמות הנוזל של כוס השוט - 25-30 מ"ל. לרוב שותים בה משקאות נקיים כמו: וודקה, טקילה, וויסקי וכו'. בארץ הצ'ייסר מהווה את "הפתיחה" של הערב אצל הרבה בליינים בפאבים ובמועדונים. בארה"ב - צ'ייסר הוויסקי רודף (מלווה) את כוס הבירה הקבועה ביד (ומכאן שמה מארה"ב).

כל משקה אפשר לשתות בשוט \ צ'ייסר כשהרעיון הוא לשתות את זה במכה אחת (“שלוק אחד") .

אפריטיף – משמעות השם היא "פתיחה" של ארוחה.אחוזי אלכוהול לא גבוהים מקסימום 25% וזאת כמובן כדי שנזכור מה אכלנו ונוכל להנות בראש צלול. אפריטיף לעולם לא יהיה מתוק מידי, לא מוגז כדי לא לתפוס את כל המקום בבטן ובד"כ נשתה אותו בכמויות קטנות.

דז'סטיף- מהמילה האנגלית "דיזרט"- הכוונה היא לקינוח. דז'סטיף הוא כל משקה שמסיימים איתו את הארוחה- אך הקלאסיים מביניהם הם המשקאות שיש בהם עשבי תיבול מיוחדים העוזרים בעיכול.

סוגי משקאות:

בירה - שם המתאר מספר משקאות חריפים שונים המיוצרים בתהליך של תסיסה, בדרך כלל של שעורה או דגנים אחרים (דגנים הוא מונח כולל לתבואה חקלאית של צמחים מתורבתים ממשפחת הדגניים. באופן כללי ניתן להגדיר דגן כתבואה שניתן לטחון אותה כדי לייצר ממנה קמח ואחר כך לחם). תהליך ייצור הבירה (וגם של משקאות אלכוהוליים אחרים) נקרא בישול (מכאן הביטוי מבשלות בירה).מרכיביה העיקריים של הבירה הם: מים (מקור המים ותכונותיהם משפיעים במידה רבה על התוצאה הסופית מאחר שהמים הם מרכיב עיקרי בבירה. מים קשים מתאימים יותר לבירה כהה, ומים רכים - לבירה בהירה) ,לתת (בלועזית: מַאלְט), הוא השם הכללי הניתן לגרעיני דגן (לרוב שעורה) שעברו תהליך של הלתתה (בחלקו הראשון של תהליך ההלתתה, מאפשרים לגרעיני הדגן (לרוב שעורה) לנבוט על ידי ויסות האקלים סביבם לרמות טמפרטורה ולחות נכונות. בשלב זה של הנביטה נוצרים בגרעין אנזימים המפרקים את מאגרי האנרגיה שבתוך הגרעין - העמילן שבו), כשותנית (צמח רב שנתי מטפס ממשפחת הקנאביים) ושמרים (שמרים הם יצורים חד תאיים אוקריוטים המסווגים בממלכת הפטריות. השמרים מפרקים חד-סוכרים כגון גלוקוז ודו-סוכרים כגון מלטוז ומנצלים אותם לתהליך יצירת האנרגיה שלהם. תוצרי הלוואי מפעילות זו הם פחמן דו-חמצני ואתנול). כמו כן משתמשים לפעמים (בעיקר בבלגיה) גם באמצעי תיבול שונים בבישול בירה, כדי להעניק לה טעם מיוחד. מלבד שעורה, משתמשים במקומות שונים בעולם בזרעים נוספים כמקור של סוכרים ללתת, כגון חיטה,תירס ואורז.

סוגי בירה

הבירות בעולם נחלקות לשתי משפחות: לאגר (מוכרת גם בשם פילזנר) ואייל. חלוקה זו נקבעת לפי סוג השמרים: שמרי אייל משמשים להכנת בירה מסוג אייל ושמרי לאגר משמשים בהכנת בירה מסוג לאגר. בין שתי המשפחות מספר הבדלים:

• מיקום התסיסה - שמרי לאגר תוססים בחלקו התחתון של מכל התסיסה ושמרי אייל בחלקו העליון.

• טמפרטורה - שמרי אייל מתרבים בטמפרטורה גבוהה יותר משמרי לאגר, טמפרטורת התסיסה המועדפת עליהם היא בין 15 ל-24 מעלות צלזיוס. לעומתם, שמרי לאגר זקוקים לטמפרטורות נמוכות יותר: 4 - 15 מעלות צלזיוס, לכן קירור הוא חלק בלתי נפרד בתהליך הכנת בירה מסוג לאגר.

• טעם - טעמה של בירה מסוג אייל עשיר יותר מבירת הלאגר הטיפוסית- מסחרית וזאת בשל חומרי ארומה וטעם שונים המיוצרים בתהליך התסיסה.

 

סוגי בירה הנפוצים:

LAGER- לאגר- בירה המיוצרת בתסיסה תחתית של השמרים בטמפ' קרה . הבירה בעלת צבע בהיר יחסית ובועות רבות יותר.

ALE- אייל- מיוצרת בתהליך של תסיסה עילית בעלת צבע כהה וגוף כבד , פחות בועות ואחוזי אלכוהול גבוהים יותר.

STOUT- סטאוט- בירה כבדה ובעלת גוף כהה במיוחד ומתוקה יותר מהפורטר. מיוצרת מלתת קלוי היטב ואחוז גבוה של כשות.

PILSNER- פילזנר- בירה קלה בעלת טעם חזק של צמח הכשות. מקורה בעיר פילזן שבצ'כיה.

ICE- אייס- בירה בהירה בעלת טעם עדין ופחות מריר. בתהליך הייצור היא מקוררת לטמפ' של 4 מעלות ואז מסוננת.

BOCK- בוק- בירה כהה עשירה וכבדה המיוצרת בתסיסה תחתית בתחילת האביב ונמכרת בסוף הקיץ(בעיקר באירופה)

PORTER- פורטר- בירה כהה חלשה ומתוקה מכילה כ4%- אלכוהול (double porter מכילה 8% אלכוהול)

BITTER- ביטר- בירת אייל מאוד יבשה , מכילה הרבה כישות ונמכרת לרוב רק בחביות.

LIGHT- ליייט – בירה קלה בקלוריות בארה"ב וחלשה יותר באחוזי האלכוהול בקנדה ובאוסטרליה.

ראש הקצף הנכון עוביו כשתי אצבעות מעל הבירה וערכו הוא בארומת הבירה המשתחררת בזמן פצפוץ הבועות.

מותגי בירה

הבירה הנמכרת ביותר כיום בעולם היא בירת הלאגר , מותגי הלאגר הם רבים. בישראל יכול כיום הלקוח למצוא עשרות סוגי בירה החל מבירות מקומיות וכלה בבירות בלגיות, צ'כיות ועוד.

לפניך רשימה מייצגת של מותגי בירה ממדינות שונות.

שם המותג מדינת המקור שם המותג בעברית סוג ,אופי והערות

BECK’S גרמניה בקס לאגר

WEIHENSHTEPHAN גרמניה ווינשטפן אייל – המזקקה העתיקה בעולם

CARLSBERG דנמרק קרלסברג לאגר

TUBORG דנמרק טובורג לאגר

GROLSCH הולנד גרולש לאגר – לא מפוסטרת

HEINEKEN הולנד היינקן לאגר

STELLA בלגיה סטלה לאגר

LEFFE בלגיה לף אייל

HOEGAARDEN בלגיה הוגרדן אייל – מתובלת

GUINNESS אירלנד גיניס אייל – 10,000,000 כוסות מדי יום

MURPHY’S אירלנד מרפי'ס אייל

MILLER ארה"ב מילר לאגר

BUDWEISER ארה"ב באדוויזר לאגר

CORONA מקסיקו קורונה לאגר

DUVEL בלגיה דובל אייל – תסיסתה ממשיכה בבקבוק

NEGRO MODELO מקסיקו נגרו מודלו לאגר

KIRIN יפן קירין לאגר

ACAI יפן אסאי לאגר – נפוצה יותר במסעדות אסיתיות

FOSTER’S אוסטרליה פוסטר'ס לאגר

גולדסטאר ישראל לאגר

נשר ישראל לאגר

יין - משקה אלכוהולי המופק בתהליך תסיסה של ענבים מסוגים שונים.

גורמים עיקריים המשפיעים על איכות היין:

1. זן הענבים ואיכותם

2. האקלים בשנת הבציר

3. הקרקע – הטרואר (בצרפתית) בה נמצא הכרם

4. מיומנותו וכישוריו של היינן

5. הטכניקה והטכנולוגיה בה משתמשים ביקב לעשיית היין

בכדי להפוך את מיץ הענבים ליין יש להפגיש אותו עם שמרים. במפגש של הענב הסחוט עם השמרים מתפרק הנוזל לאלכוהול ולדו תחמוצת הפחמן. תהליך זה נקרא תסיסה וממנו אפשר להפיק עד 14% אלכוהול בממוצע.

שמרי בר טבעיים מתהווים מתחת לפני השטח של קליפת הענב (זג) (שמרים טבעיים אלו מתהווים גם על קליפות הענבים. בדרך כלל ניתן לזהות אותם כאבקה לבנה על קליפות הענבים) אך למרות הימצאות השמרים הטבעיים מעדיפים רוב היקבים המודרניים להשתמש בשמרים מתורבתים כדי להבטיח תסיסה מבוקרת לפי סוג היין אותו רוצים לייצר.

תשומת לב רבה מושקעת באיכות הגפן.מקפידים על בריאות העלים וניקיונם בכדי שחשיפתם לשמש תהיה מקסימאלית ומשקים את הגפן באופן שלא תבזבז אנרגיה על חיפוש מים ותוכל להתמקד בייצור ענב מלא ואיכותי.

קרקע וולקאנית של אבני בזלת היא קרקע אידיאלית לגידול גפנים וכך גם מדרון מתון המאפשר ניקוז מים נכון.

היינן קובע את מוכנות הגפן לבציר והוא צמוד לתהליך ייצור היין מן הכרם ועד הבקבוק.

השלבים בעשיית יין אדום:

1. CRUSHING- מעיכת הענבים. הענבים נכנסים למתקן מעיכה המפריד את הענבים מהקנים, הגבעולים והאשכולות ומבקע את זג הענב.

2. FERMENTATION- תסיסה . התירוש מועבר למיכלי התסיסה. השמרים הטבעיים מושמדים ומוכנסים שמרי מעבדה מתורבתים. ההתססה נעשית במיכלי נירוסטה בטמפרטורה קבועה. ככל שהטמפרטורה נמוכה יותר תהליך התסיסה ארוך יותר.

3. CUPPING - דחיפה. דחיפת הקליפות שהצטברו על גבי היין כלפי מטה לתוך הנוזל התוסס כדי לאפשר מגע ביניהם.

4. PRESSING- סחיטה. כאשר הופך כל הסוכר לאלכוהול מועבר התירוש למסחטת יין שם הוא נסחט עד תומו. סחיטת התירוש מסלקת את החומרים המוצקים ומותירה את עסיס היין בלבד.

5. AGING- יישון. (בעיקר ביין אדום) – היין מוכנס לחביות עץ אלון החל מששה שבועות ועד 24 חודשים (לעיתים רחוקות אף יותר).

6. ביקבוק – היין מוכנס לבקבוקים.

7. פקיקה – פקק השעם נמצא כחומר המתאים ביותר לבקבוק משום שהוא מאפשר לכמות סבירה של אויר לחדור לבקבוק בעת תהליך היישון הטבעי.

8. תווית - התווית מספרת על היין כמעט הכל: זן הענב , אזור הגידול , אחוזי האלכוהול ושנת הבציר.

תהליך יצור יין לבן דומה ברובו לעשיית יין אדום בהבדל עיקרי אחד שבתהליך ייצור יין לבן אנו לא זקוקים לקליפות ולגרעינים של הענב שם נמצאים פיגמנט הצבע וחלקם המרכזי של ה"טאנינים" שנותנים ליין האדום את עוצמתו וצבעו ולכן אנו מפרידים את התירוש ("הנוזל החופשי") מכל שאר חלקי הענב ועושים סחיטה של הענבים עוד לפני תהליך התסיסה. הבדל נוסף הוא שהרבה מהיינות הלבנים אינם עוברים יישון בחביות עץ.

יין זני : המכיל 85% מאותו זן ענב ; יין ג'נרי: המכיל 85% מאותו אזור

יין יבש - כידוע בתהליך ייצור היין מוסיפים שמרים, כאשר אילו מכלים את הסוכר לגמריי בתהליך הייצור וההפקה אנחנו נקבל יין יבש. ביין יבש ריכוז הסוכר לא עולה על 4 גרם סוכר לליטר.

יין חצי יבש - כאשר משאירים מעט מן הסוכרים ולא ממתינים שהשמרים יכלו את כל הסוכר מתקבל יין חצי יבש. ביין חצי יבש ריכוז הסוכר נע בין 4 ל-15 גרם סוכר לליטר.

יין חצי מתוק - אם משאירים יותר סוכר מבתהליך הייצור של היין החצי יבש מתקבל יין חצי מתוק. ביין חצי מתוק אחוז הסוכר בו נע בין 15 ל-50 גרם סוכר לליטר.

יין מתוק- במידה וכמות הסוכר הנותר גדולה מ-50 סוכר לליטר נאמר כי היין הוא מתוק.

זני ענבים אדומים נפוצים:

קברנה סובניון – "האציל מבורדו", זן מוערך,נפוץ ומוכר נחשב לדומיננטי בבלנד בורדו ולאחד הפופולאריים בעולם החדש.

מרלו – זן הנחשב מעט עדין ביחס לקברנה סובניון, מגיע גם הוא מבורדו. נפוץ מאוד בעולם החדש.

קברנה פרנק – הזן השלישי מבורדו. משמש בדרך כלל להשלמת בלנדים.

סנג'ובזה – הזן איטלקי המוכר מכולם, משמש כמרכיב עיקרי ביינות קיאנטי, נטוע כיום בצורה מצומצמת יחסית גם במדינות נוספות.

סירה / שיראז – בצרפת הזן נקרא סירה ומקורו באזור עמק הרון בצרפת, בעולם החדש הזן מוכר כזן השיראז בדרך כלל ( שיש הטוענים שמקורו בבבל העתיקה בעיר שיראז) נחשב לפופולארי מאוד באוסטרליה ובארה"ב , וגם בישראל נמצא הזן בעלייה.

פינו נואר - זן עדין יחסית המתאקלם בצורה שונה בכל מקום בעולם. במקור מגיע מ"בורגונדי" שבצרפת, מצליח לא רע באזורים קרירים בדרך כלל.

פטיט סירה – זן צרפתי נוסף, משמש בדרך כלל להשלמת בלנדים, בשנים האחרונות יש ניסיונות לייצר יינות מזן זה לבד.

טמפרניו – זן ספרדי, מרכיב עיקרי ביינות "ריוחה".

זני ענבים לבנים נפוצים:

שרדונה – הלבן המוכר מכולם, מגיע מאזור שבלי (צפון צרפת) ובורגונדי וזוכה להצלחה מסחררת ברוב אזורי היין בעולם.

ריזלינג – הלבן האציל מגרמניה. זן ארומטי בעל רמות גבוהות של סוכר משמש כיום גם להכלאות זנים חדשים (אחד המרכיבים בהכלאה של האמרלד ריזלינג, למשל).

סוביניון בלאן - הלבן הבסיסי של בורדו. זן חזק יחסית, מתאקלם בקלות באזורי אקלים שונים. נפוץ מאוד בעולם החדש.

גוורצטרמינר – זן גרמני נוסף, משמש בדרך כלל ליינות חצי יבשים או יינות קינוח, ארומטי במיוחד.

שמפניה (בצרפתית: Champagne, שמפאן) - יין (לרוב יין לבן) מבעבע ("יין נתזים" או "יין מבעבע"- יין שבו כמויות משמעותיות של פחמן דו-חמצני מומס, הגורמות לו לבעבע עם פתיחת הבקבוק ומזיגתו.הפחמן הדו-חמצני נוצר כתוצאה מהתססה טבעית של היין, במכל התססה גדול אשר תוכנן לעמוד בלחצים הנוצרים בתהליך, בשיטה הנקראת גם שיטת שארמה (Methode Charmat)). השמפניה מיוצרת על ידי התססה שנייה של יין. המשקה נקרא על שם חבל שמפאן שבצרפת. שמו מוגן בחוק ורק יין מאזור זה יכול להיקרא "שמפניה".בהתאם לכללי מועצת היין הבין-מקצועית של שמפאן , שמפניה צריכה להיות מיוצרת מענבי שרדונה לבן, פינו נואר אדום או פינו מונייה. מספר מסוים של זנים נוספים מותר, אולם שימוש בזנים אלה הינו נדיר ביותר ובדרך כלל אלו זנים שאינם נפוצים. שמפניה המיוצרת אך ורק משרדונה נקראת "בלאן דה בלאן" (Blanc de blancs). שמפניה הנעשית אך ורק מהזנים האדומים נקראת "בלאן דה נואר" (Blanc de noirs). שמפניה הינה לרוב יין לבן, גם אם היא מיוצרת מזני גפנים אדומים וזאת בשל שיטת הסחיטה המונעת מגע בין המיץ שנסחט והקליפה של הענב שבה מקור צבעו האדום של היין.

ברנדי- (מהולנדית: brandewijn -יין שרף) הוא משקה אלכוהולי המיוצר מיין לבן צעיר העובר תהליך של זיקוק (זיקוק- בלועזית: דיסטילציה, Distillation) - תהליך פיזיקלי להפרדה של תערובת נוזלים על בסיס נקודות הרתיחה השונות של מרכיביה.במערכת פשוטה של זיקוק מרתיחים את התערובת, ואת האדים העולים מעבים בחלקו העליון של הכלי ומוליכים לכלי נפרד. אדים אלו הנם המצב הגזי של החומר בעל נקודת הרתיחה הנמוכה ביותר בתערובת. לאחר מכן מגיע תורו של החומר הבא לרתוח, וכן הלאה, עד להפרדת התערובת לכל מרכיביה). בשהייה של שנים רבות בחביות עץ, מתקבל צבע חום-זהוב וניחוח ייחודי. ברנדי שלא משתבח בחבית לאורך זמן רב מקבל לרוב את צבעו כתוצאה מהוספת מעט קרמל. ברנדי רגיל מיוצר בחוזק 40%-45% אלכוהול, אולם יש מקרים שהחוזק מגיע אף ל-60%. ברנדי עשוי להיות מזוקק מענבים, אולם גם מפירות אחרים כגון תפוחים, שזיפים, דובדבנים ועוד.

קוניאק (בצרפתית: Cognac) - משקה חריף מסוג ברנדי (נחשב למובחר בין סוגי הברנדי) המיוצר באזור הקומונה קוניאק, במחוז שראנט, בחבל פואטו-שראנט בצרפת.קוניאק עשוי בתהליך של זיקוק יין לבן אשר הותסס בתהליך מזורז ועשוי לפחות ב-90% מענבי יוני בלאן (Ugni Blanc), פול בלאנש (Folle Blanche) וקולומבאר (Colombard). הוא מזוקק פעמיים בדוד נחושת הנקרא אלמביק ומייושן לפחות שנתיים בחביות אטומות המיוצרות מעץ אלון.אחוז האלכוהול בו הוא לרוב 40%, צבעו ענברי וטעמו עז.מותגים:רמי מרטן (Rémy Martin) , קורוואזיה (Courvoisier), הנסי (Hennessy) ,היין (Hine) אוֹטַאר (Otard).

ארמניאק - משקה אלכוהולי מסוג ברנדי המיוצר בחבל ארמניאק שבצרפת. הארמניאק הומצא בשנת 1400, כמאתיים שנה לפני הקוניאק.המשקה מופק מענבים ועובר זיקוק דודי אחד או שניים. לאחר מכן הוא עובר יישון בחביות עץ אלון. רמות היישון שלו זהות לרמות היישון של קוניאק. הארמנייאק אינו מזוקק באלמביק כמו הקוניאק, אלא בדוד שהוא מעיין הכלאה בין זיקוק דודי לזיקוק רציף הנקרא "זיקוק עמודים".מותגים :מרקיז דה מונטיסקייה,פריס דה קונדה,קלז דה דיוק,סנט ויואנט,סמפה.

ורמוט (Vermouth) - יין לבן מחוזק ומתובל בברנדי או באלכוהול ניטראלי אליו מוסיפים עשבי תיבול ונותני טעם אחרים.מכיל לרוב 16-18% אלכוהול.כל סוגי הוורמוטים נלגמים כאפריטיף.הוורמוט משמש גם בקוקטייל.

ורמוט ישנם שלושה סוגי ורמוט:

יבש (Dry/Extra Dry) – זהו הורמוט הכי פחות מתוק בקטגוריה, צבעו שקוף ובעל טעמים ארומתיים. מתאים לשתיה בפני עצמו עם קרח או בקוקטיילים.

ביאנקו (Bianco) – צבעו צהבהב והוא מתקתק. קרח ופלח לימון בכוס מסורתית.

אדום (Rosso) - זהו הוורמוט המקורי, צבעו אדום עז, וטעמו מתקתק ופירותי.

מותגים:Martini & Rossi (איטליה) , Cinzano (איטליה) ,punt e mess (איטליה) ועוד.

שרי (בספרדית: Jerez; באנגלית: sherry) - סוג של יין מחוזק בברנדי המיוצר, במקורו, בסביבות העיר חרס דה לה פרונטרה (Jerez de la Frontera) במערב אנדלוסיה שבספרד, בקרבת מצר גיברלטר. השרי מיוצר משלושה סוגי ענבים: העינב העיקרי הוא פאלומינו הגדל בקרקע נקבובית ולבנה (המשמש גם כעינב מאכל איכותי), אליו חוברים פדרו חימנס (Pedro Ximénez) ומוסקט (Muscat, או Moscatel). יינות בסגנון השרי המיוצרים מאזורים אחרים עושים שימוש, לרוב, בזני ענבים אחרים.סוגי שרי:אולורוסו (Oloroso) - שרי שפיתח מעט מאוד פלור בשלב בו הוסיפו לו ברנדי או שלא פיתח פלור כלל. הדבר גרם לחמצון היין בחבית ולכן הצבע של האולורוסו הוא לרוב זהוב כהה או חום בהיר. חוזקו עומד על 18%-22% אלכוהול, ומכיוון שכך הוא נשמר לאורך זמן רב יותר מאשר שרי שרמת האלכוהול בו נמוכה יותר. נמכר בכל סוגי המתיקות, בעיקר יבש.

פינו אמונטילדו (fino amontillado) - זהו השרי שהפלור התפתח בו במלואו, וצבעו כהה בגלל זמן היישון הארוך יחסית - שבע שנים לפחות. לרוב נמכר כיין מתוק, אבל זה תלוי ביקב עצמו. קיים גם אמונטילדו יבש. 18%-26% אלכוהול.

את השרי יש לשתות צונן או קר, בכוס מיוחדת לשם כך, דמוית צבעוני מוארכת ואין למלאה עד גדותיה. שרי יבש שותים כמתאבן (אפריטיף) לפני הארוחה (על אף שבמקומות חמים נהוג לשתותו במהלך כל הארוחה) ושרי מתוק גם כמתאבן וגם כקינוח בסיום הסעודה.

וודקה - Vodka המגיע מהשפה הרוסית ומשמעותו היא "מים קטנים" או "מעט מים".כיום, הוודקה מיוצרת בעיקר מדגנים למיניהם (לרוב שעורה), ויש שימצאו וודקה מתפו"א או ממולסה (תוצר לוואי של ייצור סוכר). מלבד כמויות זניחות של חומרי ריח, וודקה מכילה בעיקר מים ואלכוהול (אתנול). שיעור האתנול בוודקה נע בין 33.5% ל-70% מהנפח, ובדרך כלל השיעור הוא 40%. וודקה מתאימה לערבוב כמעט בכל קוקטייל או משקאות האנרגיה, ומתאפיינת בקלילות ומגוון. הנוזל האלכוהולי הראשוני שמתקבל בתהליך ההכנה הוא חזק ביותר ועל כן מדללים אותו במי מעיינות טהורים. התוצאה היא משקה נקי ללא טעם וצבע. מקור ההמצאה עדיין נותר בויכוח מתמיד בין הרוסים לפולנים.

אבסולוט וודקה:וודקה שבדית על בסיס חיטה ומכילה 40% אלכוהול. נודעת בעיקר במסע הפרסום שלה.

סמירנוף: וודקה אמריקנית שמקורה ברוסיה.הוודקה הראשונה שבתהליך הזיקוק שלה השתמשו בפחם פעיל.

פינלנדיה: וודקה פינית המיוצרת משעורה ועוברת זיקוק רציף .מכילה 40% אלכוהול וקיימת גם בניחוחות של מנגו,למון ליים וקרנברי.

שופן (Chopin) : מותג של וודקה סופר-פרמיום פולנית המיוצרת מתפוחי אדמה.

רוסקי סטנדרט: מיוצרת מאז 1998 מחיטה.זיקוק הוודקה הוא משולב: זיקוק ראשון דודי מסורתי, מיד אחריו 2 זיקוקים רציפים, ולסיום סינון כפול דרך פחם פעיל ל"ניקוי" אחרון.

אייסברג היא וודקה קנדית המורכבת מ-40% אחוז אלכוהול המופק מגרעיני תירס מתוק ומ-60% מים מינרליים שמגיעים מקרחון בן כ-12 אלף שנים, ומכאן סמלה המסחרי של החברה.

גריי גוס (Grey Goose) היא וודקה פרמיום צרפתית מהמובילות בעולם. היא מופקת משעורה המגיעה מאזור קוניאק (בו מיוצר גם משקה הקוניאק). המשקה מזוהה עם הבקבוק המיוחד שלו המכיל חלון בו נראים אגם ואווזי בר, כאשר מי האגם הם המשקה עצמו. על קדמת הבקבוק מצוירים חמישה אווזים שהם סמלה המסחרי של החברה. בשנת 2000 עברה החברה לידי בעלים אמריקאים. למרות זאת,דגל צרפת עדיין מתנוסס על הבקבוק.

חורטיצה (Vodka Khortytsia) היא וודקה פרמיום אוקראינית המופקת מחיטה.

סקאיי וודקה: וודקה המיוצרת בארצות הברית בשיטת זיקוק ייחודית הנשמרת כסוד מקצועי. מגיעה גם בטעמים כגון: פטל, זנגביל, שרי, וניל, הדרים. מגיעה בגירסאת 45% אלכוהול. לוודקה זו יש בקבוק בצבע כחול קובלט .

וודקה ואן גוך - וודקה פרימיום וסופר פרימיום איכותית. הוודקה מיוצרת מחומרים טבעיים וללא שימוש בתמציות או חומרי צבע. ואן גוך נחשבת לוודקה באיכות גבוהה אשר זכתה במספר מבחני טעימה בינלאומיים לוודקה הטובה בעולם.

ויסקי - (Whisky בסקוטלנד ובקנדה או Whiskey באירלנד ובארצות הברית) הוא משקה חריף נפוץ, המופק על ידי זיקוק סוגים שונים של דגנים אשר עברו תהליך הלתתה (תהליך בו מאפשרים לזרעי הדגן לנבוט ואז מייבשים אותם בחום גבוה ומפסיקים את הנביטה). לאחר הזיקוק, מיושן הנוזל בחביות עץ אלון לפרק זמן משתנה. אחוז האלכוהול ברוב מותגי הוויסקי עומד על 40%. סוגים:

מאלט (Malt, בעברית: "לתת")- ויסקי המורכב מ-100% לתת, ויסקי מסוג מאלט יכול להיות סינגל מאלט ("מאלט יחיד", כלומר ויסקי שמקורו במזקקה יחידה) או בלנדד מאלט ("מאלט מעורבב", כלומר מספר סינגל מאלט מעורבבים). בנוסף לכך כל ויסקי אשר נחשב למאלט חייב לשאת את התוית "Pure malt" ("מאלט טהור") על הבקבוק.

גריין (Grain, "דגנים")- תזקיק זול המופק בתהליך זיקוק רציף אשר כמעט שאינו משווק מסחרית ומשמש בעיקר לעיבוי המשקה ולייצור ויסקי בלנדד על ידי עירבובו עם כמות קטנה של ויסקי סינגל מאלט.

בלנדד (Blended, "מעורבב", לרוב נקרא Scotch, "סקוטש", כלומר סקוטי)- ויסקי המורכב ממספר תזקיקים שונים. לרוב כמות קטנה של סינגל מאלט וכמות גדולה של ויסקי גריין.

בורבון- ויסקי שנוצר באמריקה במאה ה-19 ומכיל לפחות 51 אחוזים תירס. מאחר שלא ניתן ליישם את עמילן התירס כסוכר מפורק ללא אנזים, מכיל תמיד הבורבון אחוז כלשהו של שעורה מונבטת (מאלט). יש החולקים על כינויו (בעיקר בסקוטלנד ובאירלנד) של הבורבון האמריקני "ויסקי", מכיוון שאינו מהווה תזקיק שעורה, אלא למעשה ברובו תזקיק תירס מיושן.

טנסי- ויסקי בורבון המיוצר בטנסי, מזוקק באופן מיוחד, מסונן דרך פחם עץ המייפל ומוגן בפטנט, וממותג מסחרית בשל כך. טעמו מעט יותר עדין ומתקתק.

ויסקי שיפון- וויסקי שיפון עשוי מדגנים המכילים לפחות 51% של שיפון ולא יעלה על 80% אלכוהול, לאחר מכן הוא מדולל במי מעיין עד לשיעור אלכוהול של בין 40% ל- 50%.

ויסקי קנדי-וויסקי קנדי חייב להיות מיוצר בקנדה ומבוסס ברובו על תירס, ומתיישן בחביות עץ ששימשו לפני כן ליישון "בורבון", לאחר היישון נוהגים הקנדים למהול אותו ב14% ויסקי שיפון ולקרמל אותו בשביל לחזק את הטעם והצבע החיוורים

ויסקי אירי- ויסקי אירי מיוצר מתערובת של 50% שעורה טרייה ו50% לתת חיטה, שיפון ושיבולת שועל. הויסקי האירי שונה משאר סוגי הויסקי בתהליך הזיקוק שלו, הוא עובר גם זיקוק דודי כפול וגם זיקוק רציף, הזיקוק המשולש מעניק לו את ריחו וטעמו הקלים ביחס לשאר סוגי הוויסקי, הוא מדולל במי מעיינות עד לריכוז של 40% ומיושן בחביות עץ למשך שלוש שנים לפחות.

ליקר - הוא משקה אלכוהולי חזק ומתוק (מכיל לפחות 10% סוכר), המבוסס לרוב על תזקיק אלכוהולי המתובל בחומרים מגוונים כגון: פירות, אגוזים,ויסקי,ברנדי, תבלינים, דבש, שמנת ושוקולד. ליקר מכיל לרוב בין 15% ל-55% אלכוהול. הליקרים לרוב אינם מיושנים, אם כי הם יכולים לעבור תקופת חיתון מסוימת כדי לאפשר לטעמים להתמזג.סוגים:

ליקרי פירות - ליקרים אלו מבוססים, בדרך כלל, על תזקיק אלכוהול ניטראלי בו השרו פירות, והעבירו אותם תהליך של מיצוי טעמים ותכונות. ליקרי פירות פופולאריים במיוחד הם: סאות'רן קומפורט, צ'רי הירינג, פיזאנג אמבון, מליבו, קואנטרו, גראנד מרנייה, מידורי ועוד.

ליקרי עשבים - קבוצת ליקרים זו מאופיינת בטעמים מרירים ומיוחדים. ליקרי עשבים פופולריים במיוחד הם: בנדיקטין, שרטרז, ייגרמייסטר, בכרובקה, (אוורנה) ועוד.

ליקרי קפה - ליקרים המכילים תמציות קפה. לרוב, הבסיס האלכוהולי של ליקרי הקפה הוא רום. ליקרי קפה מפורסמים: קלואה וטיה מאריה.

ליקרי שמנת - ליקרים בטעמים כגון קפה, שוקולד, קרמל ועוד, המכילים שמנת. אלו ליקרים חלביים, עדינים לרוב ברמתם האלכוהולית, ומשמשים כ"קינוח" לאחר הארוחה. ליקרי שמנת פופולארים הם בייליס אייריש קרים, אמרולה ועוד.

שנאפסים - שנאפסים מתחלקים ל-2 סוגים. הסוג האחד, והמקורי, אלו הם משקאות ממוצא סקנדינבי, בעלי אחוז אלכוהולי גבוה, המכילים פרי. הגרסה השנייה והפופולארית יותר היא הגרסה האמריקאית, ומדובר בליקרים עדינים יחסית (16%-28% אלכוהול) המתובלים בחומרי טעם וריח (לרוב תעשייתיים).לעתים נחשב לליקר, בעיקר בגרסתו האמריקאית, כאשר הוא מכיל 20% אלכוהול ותוספות שונות על מנת לשפר את טעמו. עם זאת, הגרסה המקורית של המשקה מכילה כ-40% אלכוהול ונתפסת כמשקה אלכוהולי בפני עצמו ולא כחלק מקטגוריית הליקרים.מותגים:ברנצן וארצ'רס

ליקרי דבש - ליקרים המתובלים בדבש. ישנם מספר גרסאות לליקרים עם דבש, והפופולאריים ביותר הם ליקרי הדבש על בסיס וויסקי, כדוגמאת דרמבוי ואייריש מיסט.

ליקרי אניס - אלו הם תזקיקים המתובלים בצמחי אניס. ליקר האניס המפורסם בעולם הוא ליקר הסמבוקה האיטלקי

ג'ין - הג'ין הינו תזקיק דגנים מתובל.התזקיק מורכב, בדרך כלל, מאלכוהול דגנים נייטראלי, ואילו הטעם מגיע מתערובת מורכבת של תבלינים ופירות אך תמיד מאופיינת בנוכחות חזקה של צמח הערער (Juniper). צמח זה, שלצורך ייצור הג'ין משתמשים בגרגריו, הוא המספק לג'ין את טעמו הדומיננטי. כיום ישנם שני סוגי ג'ין עיקרים:

1.לונדון דרי ג'ין (london dry gin)

2.גניבר- שהוא הקרוב ביותר לג'ין המקורי

ג'ין וטוניק - הג'ין נחשב משקה "קשה" לשתייה, מתוקף היותו בעל חוזק אלכוהולי גבוה מאוד מחד ובעל טעם יבש מאוד מאידך, ולכן נדיר מאוד לראות אנשים השותים אותו "נקי" .לכן ברחבי העולם מקובל לשתות את הג'ין עם מי טוניק, על פי המנהג הבריטי.כיום נוהגים רבים לערבבו עם מעט לימון .

מותגים מפורסמים:

הנדריק'ס (Hendrick's Gin) הוא, כנראה, מותג הג'ין השונה ויוצא הדופן מכל מותגי הג'ין, שכן, בנוסף לאותם נותני הטעם הקלאסיים בהם משתמשים רוב יצרני הג'ין, הנדריק'ס מכיל תמציות ורדים ותמציות מלפפונים אשר הופכות אותה לכל כך שונה ומיוחד.

ביפיטר-Beefeater London Dry Gin

פלימוט-Plymouth Gin

גורדונס- Gordon's London Dry Gin

טנקירי - Tanqueray Special dry gin

בומביי - Bombay Sapphire London Dry Gin

בולס ג'ניבר גין-Bols Genever Gin

מרטיני (Martini) - משפחת קוקטיילים קלאסיים נפוצה על בסיס ג'ין. זהו המפורסם מכל הקוקטיילים אשר מעולם לא איבד את הפופולאריות שלו ואף זכה לכוס מיוחדת שנקראת על שמו. דריי מרטיני - (Dry martini) מוסיפים לג'ין רק טיפות בודדות של הורמוט. וודקטיני (Vodka martini) - משקה המוכן על בסיס וודקה במקום הג'ין.דרטי מרטיני (מרטיני מלוכלך) מוסיפים לג'ין טיפות בודדות מנוזל הכבישה של הזית.

רום - הרום, משקה הקריביים, הינו אחד מן המשקאות האלכוהוליים הפופולריים בעולם כיום. הרום מיוצר ממולאסה (תוצר לוואי של ייצור סוכר) . תזקיק קנה הסוכר כבש במהלך ההיסטוריה את ליבם (וגרונם) של מיליוני שותים בעולם, וטעמיו עשויים לנוע מניטראליות משמימה כוודקה ועד למורכבות עדינה כקוניאק צרפתי משובח. עשב הענק הידוע בשמו העממי קנה הסוכר (SACCHARUM OFFICINARUM), גדל בין 10 חודשים לשנתיים עד להגעה לבגרות ולקציר, בהתאם לאקלים ולסוג הקנה.

מותגים:

Havana Club

Angostura

Bacardi

Captain Morgan

Myer`s

Negrita

Pampero

הקשאסה (Cachaça) - המשקה הברזילאי הלאומי.משקה אלכוהולי המיוצר מקנה סוכר על ידי תהליך של התססה וזיקוק. מקורו במשקה שנהגו העבדים האפריקאים, שהובאו לברזיל, להכין מקנה הסוכר.

כמעט כל הצריכה העולמית של קשאסה מרוכזת בברזיל עצמה, ופחות משני אחוז מהקשאסה המיוצרת בברזיל מיוצאת מהמדינה. מחוץ לברזיל, משתמשים בקשאסה בעיקר לצורך הכנת קוקטייל הקפיריניה.

הקשאסה מזכירה את הרום, אולם בעוד שהרום מיוצר ממולאסה , הקשאסה מיוצרת ישירות ממיץ קני סוכר

טקילה -משקה המכיל 40% אלכוהול בממוצע ומופק מזיקוק צמח האגבה הכחולה.כדי להיקרא טקילה המשקה אמור להיות מיוצר באזורים מסוימים במקסיקו ולציית למספר חוקים נוספים.ישנה הבחנה בין טקילות העשויות מ-100% אגבה (כחולה) לבין טקילות mixto, מעורבבות. לפי החוק המקסיקני, על-מנת לשאת את השם טקילה חייב המשקה להיות מופק מלפחות 51% אגבה כחולה. שאר ה- 1%-49% יהיו מיצים מסוכרים שאותם מוסיפים בזמן תהליך התסיסה, לרוב קני סוכר או מולאסה. מותגים:הראדורה ,דון חוליו ,חוזה קוורבו סאוזה אולמקה פטרון ועוד.

אניס - אניסטים הינו שם כולל לקבוצה של משקאות אלכוהוליים העוברים תיבול במתבלים בעלי טעם האניס. לרוב מבוססי ענבים, חלקם מבוססי דגנים. המתבלים המעניקים למשקאות את טעמם הייחודי הינם צמח השומר, גרגי אניס, שיח הליקריש, וכוכב האניס (צמח בעל שמונה זרועות תרמיל). מולדת משקאות האניס הינו אגן הים התיכון אך כיום נצרכים המשקאות הללו ברחבי העולם וזוכים לפופולריות עצומה באירופה ובמיוחד בצרפת.

הייחוד של המשקאות הללו הוא ששמני האניס נמסים היטב באלכוהול גבוה (כ-40%) אבל לא במים, לכן הוספת מדלל נוזלי כלשהו השמנים מתגבשים בחזרה ונותנים למשקה את צבעו החלבי. צבע חלבי זה הוא שהעניק במזרח התיכון למשקאות האניס את הכינוי "חלב אריות".

ערק - מקור המילה הוא ערבית ופירושה זיעה – האדים של הזיקוק או הזיעה של הכוס כאשר היא מלאה בערק וקרח או הזיעה כאשר שותים מספיק. הערק הינו תזקיק גפנים (לרוב, אבל גם דגנים, תמרים ותאנים תלוי במדינת המקור) מתובל באניס ולא מומתק.

אוזו - המשקה הלאומי של יוון ויכול להיות מיוצר אך ורק בה (לפי חוק של האיחוד האירופי מה-25.10.2006), יש גם אוזו בקפריסין שמכונה זיוונייה. הבסיס האלכוהולי הוא תזקיק ענבים שבתוכו משרים עשבים שונים, ביניהם כוכב אניס, כוסברה, ציפורן, שורשי אנג'ליקה, ליקריש, מנטה, שומר, לוז, קינמון ויכול להיות מתוסף בסוכר.מוהלים אותו לכדי 40% אחוזי אלכוהול בממוצע, ו 37.5% לפחות.

ראקי-אניס תורכי -משקה האניס של תורכיה, הוא בעצם עיוות של המילה ערק. מבוסס בעיקר על תזקיק ענבים אך גם תאנים, תמרים, מולסה ועוד. מתובל בצמחי האניס הרגילים ועוד תבלינים מקומיים. יש שני מותגים מובילים אך מאד נפוץ בהכנה ביתית, דבר שמביא לתמותה של מספר אנשים מדי שנה כתוצאה משתיית המשקה - בעיה של זיקוק לא מפוקח ולא איכותי מספיק. לרוב מגיע בחוזק של 45-50%.

קוקטייל - הוא שילוב של מספר מרכיבים (אלכוהול, מיצים, סירופים, תבלינים וכו') היוצרים משקה חדש.

 

קפה

קפה הוא שם כולל למספר משקאות חמים וקרים המבוססים על תמציות שמנים ארומטיים, המופקים מפולי צמח הקפה.התמציות מופקות מן הפולים על ידי קלייתם וטחינתם של הפולים, וחליטה או בישול של האבקה המתקבלת במים. משקאות הקפה ידועים כמעוררים, בעיקר בגלל הקפאין המצוי בפולים.

אספרסו - אספרסו הוא משקה מרוכז הנוצר מחליטה (השריה במים חמים לא רותחים לזמן קצר) באמצעות הזרמת כמות קטנה של מים על סף רתיחה ובלחץ גבוה דרך קפה טחון היטב ודחוס. בהשוואה לדרכי חליטת קפה אחרות, קפה הנחלט בשיטת האספרסו נוטה להיות בעל מרקם אחיד יותר, ריכוז גבוה יותר של חלקיקים וקצף רב יותר. כתוצאה מהליך החליטה בלחץ, הטעמים והחומרים הכימיים בכוס אספרסו רגילה הם מאד מרוכזים, וזו גם הסיבה שאספרסו משמש כבסיס למשקאות קפה רבים אחרים, כגון לאטה, קפוצ'ינו, מקיאטו, מוקה אפוגטו ואמריקנו. יחס הקפאין ליחידת נפח משקה הוא גבוה יותר באספרסו מאשר ברוב משקאות הקפה האחרים. לדוגמה, ריכוז הקפאין שבאספרסו גבוה מריכוז הקפאין שבקפה פילטר פי 1 ושני שליש לערך. "שוט" של אספרסו מכיל בדרך כלל 30 מילי ליטר משקה, ואיכותו נפגמת במהירות בשל חמצון או איבוד טמפרטורה.סוגים:

אספרסו קצר - 7 גרם קפה ב-30 מ"ל מים. חלוט במכונת אספרסו.

אספרסו ארוך - 7 גרם קפה ב-45 מ"ל מים. חלוט במכונת אספרסו (אותה כמות קפה עם יותר מים).

אספרסו כפול - 14 גרם קפה ב-60 מ"ל מים. חלוט במכונת אספרסו.

אספרסו כפול ארוך - 14 גרם קפה ב-90 מ"ל מים. חלוט במכונת אספרסו.

קפוצ'ינו - משקה המוכן ממנת אספרסו, שליש כוס חלב חם ושליש כוס חלב מוקצף. קפוצ'ינו מוגש בדך כלל בכוס מחרסינה, ששומרת על החום טוב יותר מכוס זכוכית או נייר. שם המשקה מגיע מן הנזירים ממסדר הקפוצ'ין שבאיטליה, שנהגו ללבוש גלימות כהות עם כיסוי ראש לבן. באיטליה נוהגים לשתות קפוצ'ינו כמשקה בוקר.

שוקולטה - משקה שוקולד חם. מקור השם בספרדית, בה שוקולטה פירושה שוקולד. שוקולטה מכינים באמצעות המסת שוקולד חלב או שוקולד מריר בחלב חם. לכך אפשר להוסיף סוכר, קינמון או וניל.

קפה הפוך- משקה הכולל מנת אספרסו בתוספת חלב מוקצף. שמו של ההפוך נגזר מן היחסים בין האספרסו לחלב. אם ביתר משקאות הקפה, כמו אספרסו או פילטר, מוסיפים מעט חלב לקפה, הרי שבקפה הפוך, החלב מהווה את מרבית המשקה. הקפה ההפוך נבדל מאחיו הקפוצ'ינו בכך שהוא מכיל יותר חלב והמשקה שנוצר הוא חלש יותר.

קפה טורקי - בישול של פולי קפה טחונים במיכל עם מים רותחים, עד לקבלת הארומה הידועה. השיטה הזו הומצאה בתימן ובאתיופיה ובמאות ה-15 וה-16 נפוצה גם לערים כמו קהיר ומכה. כיום, השיטה נפוצה במזרח התיכון, בצפון אפריקה, בקווקז ובבלקן.כדי להכין קפה טורקי יש להצטייד בפינג'ן, בקפה, בסוכר, במים ובאמצעי חימום. הקפה מורתח בתוך המים בפינג'ן ואז נמזג לכוסות קטנות. עדיף לבחור פינג'ן קטן כמה שיותר, שיתאים בדיוק לכמות הכוסות הרצויה, משום שהקצף הארומטי נדבק לדפנות הפינג'ן ואם הוא גדול מדי, מאבדים קצף יקר.

לאטה - חצי מנת אספרסו (כ15 מ"ל) בתוספת חלב מוקצף. עשוי שליש אספרסו ושני שליש חלב מורתח עם כמות קטנה של חלב מוקצף. שמו של המשקה מגיע מן המילה האיטלקית לאטה, שפירושה חלב. באיטליה השם הרשמי של המשקה הזה הוא קפהלאטה, כדי להבדיל אותו מן החלב. ההבדל בין הלאטה לקפוצ'ינו הוא שבלאטה יש כמות קטנה יותר של חלב מוקצף, שמגיעה בערך לסנטימטר של חלב מוקצף, לעומת שליש כוס חלב מוקצף בקפוצ'ינו.

מוֹקָה (mocha) - משקה של קפה,חלב ושוקולד או קקאו. מוקה הוא גרסה של קפה "לאטה", וכמוהו הוא עשוי שליש אספרסו ושני שליש חלב מורתח, אולם בנוסף, מוסיפים לו שוקולד, אם בצורת סירופ שוקולד או כאבקת קקאו. להוספת טעם ולקישוט יש הזורים עליו אבקת קקאו או מוסיפים לו קצפת או מרשמלו.

מקיאטו - אספרסו המוכתם בחלב מוקצף.שמו של המשקה מגיע מהמילה האיטלקית מקיאטו, שפירושה מוכתם. כדי לעשות זאת הוסיפו בערך כפית של חלב מוקצף לאספרסו, ויצרו את המקיאטו. וריאציה של המשקה היא הלאטה מקיאטו, שמכיל יחסים הפוכים: חלב חם מוכתם בכפית אספרסו.

פרנץ' ונילה -במקורו, זהו בסיס רפרפת הביצים שמשמש להכנת גלידה וניל. עם זאת, כיום מתייחס השם הזה למשקה קר, שעשוי ממנת אספרסו עם חלב קר, בתוספת חומרי טעם וניל. פרנצ' ונילה מוגש כיום בבתי קפה רבים כמשקה מרענן לימות הקיץ.

קפה נמס - ידוע גם בשם נסקפה, על שם מותג הקפה הנמס של "נסטלה". קפה נמס הוא משקה המוכן מערבוב של אבקה עם מים או עם חלב. השיטה ליצירת אבקת קפה הומצאה בראשית המאה. בתהליך היצירה של האבקה טוחנים עד דק פולי קפה קלויים ואז מבשלים אותם בטמפרטורה גבוהה ובלחץ נמוך. כתוצאה מכך, המים מתאדים ונותר משקע קפה מרוכז. משקע הקפה מיובש וכך נוצרת האבקה או גרגרי הקפה.

אייריש קופי - קוקטייל של קפה עם ויסקי אירי. כדי להכין אייריש קופי יש למזוג לכוס ויסקי אירי ושוט של אספרסו ארוך (אספרסו ארוך - 7 גרם קפה ב-45 מ"ל מים.חלוט במכונת אספרסו) או קפה פילטר בתוספת סוכר.לאחר מכן יש למזוג שמנת מתוקה, כך שיווצרו בכוס שתי שכבות: שכבה כהה של קפה וויסקי, ומעליה שכבה לבנה של שמנת, שדרכה שותים את הקפה המריר.

אייריש קרים (Irish Cream) הוא ליקר על בסיס שמנת,ויסקי אירי וקפה .

אמריקנו - אספרסו בתוספת מים. למרות שמו, סוג הקפה הזה דווקא אינו פופולארי בארצות-הברית. אמריקנו נבדל מאספרסו ארוך בכך שהמים החמים שנוספים לאספרסו אינם עוברים דרך פולי הקפה, ולכן אינם מחזקים את טעם האספרסו. את חוזק האמריקנו אפשר לקבוע לפי כמות המים שמוסיפים לאספרסו.

קפה בוץ -שיטה ישראלית לחליטת פולי קפה טחונים במים, ששמה ניתן לה בשל המשקע שנוצר בתחתית הכוס. בשיטה הזו מוזגים מים בטמפרטורה גבוהה מאד (מעל 90 מעלות צלזיוס) אך לא בטמפרטורת רתיחה, לכוס ובה פולי קפה טחונים דק. השמנים הארומטיים מפעפעים מתוך הקפה אל תוך המים, ובסופו של דבר האבקה, שנעשית כבדה יותר, שוקעת לתחתית הכלי. התוצאה המתקבלת פחות ארומטית מאשר על ידי בישול מיומן של האבקה.

גרניטה - משקה קרח בטעמים שונים שמקורו בסיציליה, איטליה. בערים שונות באיטליה מגישים גרניטה שמשתנה בטעמים שמוסיפים לה, כמו קפה, שקדים, מיץ תפוזים, מיץ לימון, מנטה ואפילו תותים, וברמת הטחינה של קוביות הקרח. גרניטה עם קפה נפוצה מאד בעיר מסינה. גרניטה נמכרת בבתי קפה רבים בארץ, ואפשר גם להכין אותה במכונת קפה ביתית או משרדית. לצורך כך יש להוסיף מי סוכר למנת אספרסו, להקפיא את הכוס ובעזרת מזלג לשבור את המשקה הקפוא לכדי ברד.

נטול קפאין- קפה שמכיל עד אחוז קטן של קפאין. התקן הבינלאומי מדבר על הוצאת 97% מהקפאין, ואילו התקן האירופי מדבר על הוצאת 99.9% מהקפאין.ברור כי קפה זה מאבד מן הארומה שלו.

פילטר- משקה המוכן ממזיגת מים חמים דרך מיכל עם פילטר המכיל קפה. המים זולגים דרך פולי הקפה, קולטים לתוכם את הטעם ואת הארומה, ומגיעים לכוס. הפילטר עצמו עשוי מנייר או מאלומיניום. מזיגת קפה בעזרת קומקומים עם פילטר היא שיטה פופולארית בכל רחבי העולם, בעיקר בשל קנקני פילטר אוטומטיים, אשר מאפשרים ליהנות מקפה איכותי יותר מקפה נמס וקל יותר להכנה מקפה אספרסו. בארצות-הברית רווחת השיטה של מילוי חוזר של כוס הקפה, שמגיעה מקנקני קפה פילטר אוטומטיים. במקומות אחרים ניתן לקבל כוס פילטר אישית, המצויידת בפילטר מנייר.

פרפה - משקה קר שכולל אבקת קפה נמס שהומסה במים והוקצפה, בתוספת חלב. זהו משקה פופולארי במיוחד בימות הקיץ ביוון. הפרפה היווני המקורי נעשה באמצעות קפה נמס שמיובש בריסוס, משום שהוא אינו מכיל שמן ולכן יוצר קצף טוב יותר. את הפרפה אפשר לרענן בעזרת תוספות טעם שונות או באמצעות אייריש קופי כמו קלואה או בייליס.

פרקולטור - סוג של קנקן המשמש לייצור קפה. יש שני סוגים פופלאריים של פרקולטור; הסוג הראשון מעביר מים רותחים בלחץ דרך פולי קפה למיכל נפרד. הסוג השני מעביר את המים הרותחים שוב ושוב דרך הפולים, באמצעות שימוש בכוח הכבידה, עד שמושג חוזק הקפה הרצוי. קפה שנוצר בפרקולטור הוא קפה חזק למדי, אולם הוא חסר קצף לחלוטין. כיום, מחליפה מכונת הקפה את הפרקולטור בבתיהם ובמשרדיהם של חובבי הקפה.

קפה קר - קפה מכל סוג שהוא, בתוספת קרח. בדרך כלל, כאש רוצים להכין קפה קר, מכינים קפה חם מרוכז יותר, משום שקוביות הקרח שמתווספות לקפה מדללות את טעמו. שיטה נוספת היא יצירת קוביות קפה קפואות, שאותן אפשר להוסיף לקפה מבלי לפגוע בטעמו. סוכר אינו נמס בקפה הקר, ולכן אלו שמבקשים להמתיק את המשקה צריכים להיעזר במי סוכר, שהם מים חמים ובהם סוכר מומס. לקפה הקר ניתן גם להוסיף תמציות טעם שונות כמו וניל, אגוזים או מוקה. כיום, קפה קר מוגש במרבית בתי הקפה ואפשר גם לקנות אותו כמשקה מוכן בפחיות בסופרמרקטים שונים.

תה - משקה המוכן מעלי צמח התה שעברו תהליך עיבוד מסויים. התה יכול לכלול גם עשבי מרפא, תבלינים או תמציות טעם אחרות.עלי התה עוברים חמצון קצר באמצעות חימום בקיטור (תה ירוק), חמצון בינוני של יומיים שלושה (תה אולונג) או חימצון של שבועיים עד חודש (תה שחור). המדינות העיקריות לגידול צמח התה בעולם הם סין, הודו, פקיסטן, אירן, סרי לנקה, טאיוון, יפן, אינדונזיה, נפאל, אוסטרליה, ארגנטינה וקניה. תה שנמכר בשקיות תה הוא לרוב ערבוב של כמה סוגי תה.

קפה תימני / קפה לבן -משקה קפה שמקורו בתימן. לקפה זה יש צבע בהיר יחסית מפאת זמן קלייה קצר במיוחד. טעמו וריחו של הקפה התימני הם חלשים יחסית ולכן נהוג להוסיף לו זרעי תירס או חיטה קלויים וטחונים, או שילוב של שניהם, וכן להוסיף תערובת תבלינים הנקראת חוואיג' לקפה. את הפולים טוחנים בצורה דקה מאוד ושותים כמו קפה בוץ - כפית אבקת קפה חלוטה במים רותחים.

חוויאג' -שתי תערובות תבלינים תימניות מסורתיות, המשמשות האחת לתיבול מרק והשנייה לתיבול קפה. חוויאג' לקפה - תערובת תבלינים המיועדת לתיבול קפה שחור, קפה קישר (משקה תימני מבוסס על קליפות הקפה) או תה. מקובל לערבב את החוויאג' עם אבקת הקפה לפני ההכנה. הכמות המקובלת הינה כ 5% חוויאג' יחסית לקפה. תערובת טיפוסית מכילה: כפית הל טחון,כפית קינמון טחון, כפית ציפורן טחונה,כפית זנגביל,כפית אגוז מוסקט.ניתן לשנות ולהוסיף מרכיבים אחרים, כגון קימל טחון.

‏סַ‏חְלֱבּ‏ - (ערבית: سحلب) הינו משקה סמיך על בסיס חלב, עמילן תירס (קורנפלור), סוכר ותבלינים אשר מקורו במדינות המזרח התיכון.מקור שמו של הסחלב הוא צמח הסחלב אשר פקעותיו הטחונות משמשות באופן מסורתי כבסיס להכנת המשקה. כיום בישראל אין עוד משתמשים באבקת פקעות הסחלב בהכנת המשקה עקב מחירו הגבוה, ועמילן התירס מהווה לו תחליף. חימום עמילן התירס העשיר בחלבונים אשר מתקשים עם חימום מקנים לסחלב מרקם חלק וסמיך.

הסחלב מוגש חם ונמכר בעונת החורף בטורקיה, יוון ומדינות ערב.על גבי משקה הסחלב אשר מוגש לרוב בכוס מפוזרות תוספות כגון גרגרי קוקוס טחון, קינמון, אגוזים טחונים, בוטנים טחונים, מי ורדים, פיסטוק טחון ועוד.