IData

השמנה

 

השמנה (Obesity) היא מצב של עודף משקל. מההגדרה הזאת משתמע שלכל אדם יש משקל רצוי. ניתן לחשב מהו אותו משקל רצוי באמצעות נוסחה פשוטה - BMI. יש להדגיש שהשמנה היא בעיקר בעיית בריאות, שכן היא מגדילה את הסיכון לחלות במחלות רבות ובהן סוכרת, לחץ דם גבוה, יתר שומנים בדם (ובכלל זה יתר כולסטרול), שבץ מוחי, מחלת לב איסכמית, אי־ספיקת לב, סרטן ומחלות של מפרקי הגוף.השמנה היא בדרך כלל בעיה כרונית שמחייבת התמודדות במשך שנים רבות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

גורמי השמנה

ישנן תיאוריות רבות המנסות להסביר מהן הסיבות להשמנה. רבות מהן הוכחו מדעית, ואחרות עדיין מחייבות הוכחה. להלן חלק מההסברים להשמנה:

• היעדר פעילות גופנית בשילוב עם אכילת מזון עתיר קלוריות. זאת ככל הנראה הסיבה המרכזית להשמנה בעולם המערבי.

• תורשה. אדם שהוריו סובלים מהשמנה - סיכוייו לסבול אף הוא מהשמנה גבוהים יותר מאשר סיכוייו של מי שנולד להורים רזים.

• סיבות סביבתיות וחברתיות. לסביבה שבה חי אדם יש השפעה רבה על הרגלי האכילה שלו. דוגמאות להשפעה כזאת: משפחה שבה הרגלי האכילה אינם בריאים וסביבת עבודה שאינה מאפשרת אכילה מסודרת.

• אכילה מסיבות רגשיות. מי שמצויים בלחץ נפשי או בדיכאון מוצאים לעיתים נחמה באוכל. התוצאה: אכילה מופרזת והשמנה.

• רקע אורגני להשמנה. לעיתים הגורם להשמנה הוא אורגני (זאת אומרת, נובע משיבוש באחד ממנגנוני הגוף). דוגמה לשיבוש אורגני כזה: הפרעות הורמונליות (למשל בבלוטת התריס או בבלוטת יותרת המוח). ישנן גם תרופות (כמו סטרואידים ותרופות מסוימות שנותנים במסגרת טיפולי פוריות) שאחת מתופעות הלוואי שלהן היא גרימת שיבושים אורגניים שמגדילים את הנטייה להשמין.

• לפטין. מאמץ רב מושקע כיום בניסיון להבין את מנגנון הפעולה של ההורמון המכונה לפטין. ידוע שההורמון הזה אחראי לתחושת השובע, אולם למרבה הצער המדענים שחוקרים את הלפטין עדיין לא הצליחו לתרגם את הידע שצברו לטיפול בהשמנה.

התסמינים 

השמנה באה לידי ביטוי בהצטברות של עודפי שומן במקומות שונים בגוף - במיוחד באזור הבטן והמותניים, אך גם בישבן, בזרועות ובשוקיים ואפילו בגב ובפנים.

היקף הבעיה

בישראל (לפי לקוחות קופ"ח כללית) שיעור השמנים עומד על 11.5%. בארה"ב יותר מ־74% מוגדרים בעלי משקל יתר,מתוכם כ־30% מוגדרים שמנים. השמנה היא לרוב בעיה כרונית שדורשת תשומת לב וטיפול במשך שנים רבות. פעמים רבות ההשמנה מתחילה כבר בילדות או בגיל הנעורים ונמשכת כל החיים.

אבחנה

הדרך המומלצת והפשוטה ביותר היא חישוב ה־BMI (ראשי תיבות של Body Mass Index). כדי לחשב את ה־BMI אין צורך לפנות לרופא, אלא ניתן לעשות את החישוב לבד בבית וכך להעריך אם משקל הגוף תקין או לא תקין. חישוב ה־BMI נעשה על פי הנוסחה הבאה:

 

משקל (בק"ג)
------------------- = BMI
גובה בריבוע (במטרים)

• BMI קטן מ־18.5 מוגדר תת־משקל. המצב הזה יכול לנבוע מעוני (רעב) אך גם ממחלות רבות, כמו אנורקסיה - ולכן מחייב פנייה לרופא.

• BMI בין 18.5 ל־24.9 מוגדר משקל תקין.

• BMI בין 25.0 ל־29.9 מוגדר עודף משקל (Overweight). כבר בטווח הזה קיים סיכון לבריאות, אך הוא אינו רב.

• BMI בין 30.0 ל־39.9 מוגדר השמנה (Obesity). בטווח הזה הסיכון לבריאות הוא משמעותי.

• BMI מ־40.0 ומעלה מוגדר השמנה קיצונית (Morbid Obesity). בטווח הזה הסיכון לבריאות הוא רב.

יש לשים לב שלאנשים שריריים מאוד יש BMI גבוה בגלל מסת השריר הניכרת. אין הדבר אומר שהם סובלים מהשמנה.

טיפול

השמנה היא לרוב בעיה כרונית שכדי להתגבר עליה יש להקדיש מאמץ ניכר במשך שנים רבות. הצלחת הטיפול תלויה בעיקר במוטיווציה של המטופל וביכולתו לשנות את אורח חייו. אין די בהתייחסות חד־ממדית להשמנה, למשל באמצעות מתן תפריט דיאטתי בלבד. הטיפול חייב לתקוף כמה היבטים של ההשמנה בעת ובעונה אחת: שינוי הרגלי התזונה (הפחתת כמות הקלוריות הנצרכת מדי יום. בתחום הזה ניתן להיעזר בדיאטנים), פעילות גופנית סדירה, קבלת מענה רגשי (למשל באמצעות קבוצות תמיכה וסדנאות וגם באמצעות שיחות עם פסיכולוג) וליווי רפואי.

לכל אדם שסובל מהשמנה מומלץ לקבל תוכנית אישית לירידה במשקל שכן אין טיפול אחד שמתאים לכולם.

לפני שמכינים את התוכנית האישית לירידה במשקל יש להגדיר את מטרת הטיפול. יש לזכור שהצבת יעד שאפתני מדי עלולה לגרום לאחר זמן לא רב לאכזבה, לייאוש ולזניחת התוכנית כולה. לכן רצוי להציב יעד ריאלי שניתן להשיגו במאמץ סביר. יש לזכור שברוב המקרים די בהפחתה צנועה של המשקל - בין 5% ל־10% ממשקל הגוף - כדי להפחית במידה ניכרת את הסיכון לבריאות. לרוב כבר לאחר הפחתת משקל בשיעור כזה ישנה ירידה של ממש בשיעורי לחץ הדם והכולסטרול ובמידת הסיכון לסוכרת.

נוסף על כך יש להחליט על קצב הירידה במשקל. בדרך כלל מומלצת ירידה מתונה ומתמשכת במשקל, למשל: ירידה של חצי ק"ג עד ק"ג בשבוע במשך חצי שנה ולא ירידה מהירה בתוך זמן קצר. שינויים חדים במשקל בתוך זמן קצר אינם בריאים, וקשה מאוד לשמור עליהם לאורך זמן.

אלה הם האמצעים המרכזיים שעומדים לרשותנו לטיפול בהשמנה:

1. פעילות גופנית.

2. שינוי התזונה הן מבחינת האיכות והן מבחינת הכמות וכן שינוי בדפוסי האכילה (בין היתר: מפסיקים לנשנש, מפסיקים את ארוחות הלילה, מפסיקים לאכול מול הטלוויזיה).

3. קבלת ליווי רגשי במסגרת המשפחה או במסגרת קבוצת תמיכה או מפסיכולוג.

4. טיפול תרופתי מסייע: חשוב מאוד להתייעץ עם רופא בנוגע לנטילת טיפול תרופתי בהשמנה. הסיבה: בשנים האחרונות התברר כי תרופות שהיו מקובלות מאוד לטיפול בהשמנה מסוכנות לבריאות. לכן אסור לקחת תרופות הרזיה ללא התייעצות עם רופא.

5. ניתוחים בריאטריים (ניתוחים לקיצור קיבה) מומלצים רק למטופלים שסובלים מהשמנה קיצונית או שכבר סובלים ממחלות שנגרמות עקב ההשמנה.

סיבוכים 

בהחלט. השמנה היא גורם סיכון למחלות רבות כמו סוכרת, לחץ דם גבוה, יתר שומנים בדם ובהם כולסטרול, סרטן, מחלות מפרקים, מחלת לב איסכמית, אי־ספיקת לב ושבץ מוחי.השמנה קיצונית מחייבת פנייה לרופא. אומנם לא מדובר בדרך כלל במצב חירום מיידי, אולם הסיכון הבריאותי גדול, ודרושה הערכה של הסיכון וחשיבה משותפת כיצד ניתן לטפל בו.

יש לזכור: השמנה היא בעיקר בעיה רפואית, אך גם אסתטית. אין "תרופת פלא" אחת להשמנה, ויש להתמודד איתה באופן רב־ממדי, זאת אומרת בכמה מישורים במקביל: פעילות גופנית, שינוי דפוסי האכילה, שינוי הרכב המזון, ליווי רגשי ולעיתים גם באמצעות טיפול רפואי (תרופות או אף ניתוח).

שמירה על משקל תקין היא חלק חשוב מהמאמץ לשמור על בריאות תקינה.