IData

שיניים הם מיבנים קשיחים עשויים מינרל מסוג סידן, המצויים בפה.

השיניים משמשות את האדם בעיקר כדי לחתוך מזון, לטחון וללעוס אותו, בשלב

הראשון של תהליך  העיכול.שלב זה בתהליך עיבוד המזון מאפשר לאנזימים 

ולחומרים נוספים המשתחררים בחלל הפה להתחיל בפירוק המזון. לשיניים תפקיד

גם בפעולת הדיבור (לצד השפתיים והלשון) והן מסייעות בהפקת העיצורים השורקים,

על ידי שליטה על זרימת האוויר בפה. בנוסף, מספקות השיניים תמיכה מבנית לעצמות

ולשרירי הפנים, והן אף תורמות לעיצוב החיוך האנושי. כיוון שכך, האדם מייחס

חשיבות אסתטית מרובה למערכת שיניים (משנן) תקינה.

מבנה שיני האדם

השיניים  בנויות משלושה סוגים של רקמה קשה: אמייל, דנטין ומלט השן, וכן

מרקמה רכה (מוך השן) הממלאת את חלל השן.

1. אמייל (enamel), חומר השכבה החיצונית של השן, הוא החומר הקשיח ביותר

בגוף האדם. שכבת האמייל ממוקמת מעל קו החניכיים ומגינה על השכבות הפנימיות של השן מגירויים חיצוניים ומחיידקים, וכן משינויים בטמפרטורה של המזון המוכנס לפה. עוביה (בשיני אדם) כ-1.5 מ"מ.

2. דנטין (dentine), חומר השכבה הפנימית מתחת לאמייל , הוא חומר מינרלי קשיח הדומה במבנהו ליתר עצמות הגוף. הדנטין עוטף את שכבת מוך השן ומגן עליה.

3. מוך השן (pulp), השכבה המהווה את ליבת השן, מכילה כלי דם הנושאים חמצן וחומרים המזינים את השן, וכן עצבים המעבירים תחושות כגון כאב וטמפרטורה אל מערכת העצבים המרכזית.

4. מלט השן (cementum), שכבה חיצונית דקה המצפה את שורשי השיניים שמצויים בתוך עצם הלסת. בדומה לדנטין, עשויה חומר דמוי עצם ומעגנת את שורש השן לעצמות הלסת.החלק הגלוי של השן נקרא כותרת (crown). בחלק העליון של הכותרת מצויות תלוליות, שהן הבליטות המסייעות ללעיסה ולטחינה של המזון. החלק החבוי של השן קרוי שורש השן (root), והוא נמצא מתחת לרקמת החניכיים ובתוך עצם הלסת. הרצועה של סיבי השן (periodontal ligament) מעגנת את השן למקומה; היא מורכבת מסיבים אלסטיים דקים, המחברים בין מלט השן (המצפה את שורש השן) לבין עצם הלסת (הקרויה מכתשית).

מערכת שיני האדם

בחלל הפה של אדם בוגר מערכת של 32 שיניים, המסודרות על שתי הלסתות. המערכת בכללותה נקראת מִשנָן (dentition). משנן תקין כולל 16 שיניים בלסת העליונה ו-16 שיניים בלסת התחתונה, ושתי הלסתות פועלות יחד ובתיאום לצורך לעיסת המזון. השיניים המצויות בצד הימני של כל אחת משתי הלסתות סימטריות לשיניים שבצד השמאלי של הלסתות. כל זוג שיניים סימטריות למרכז הפה נקרא סט (מערכת) שיניים.שיני האדם שונות זו מזו בגודלן, בצורתן ובתפקידן. חלק מהשיניים נועדו לחיתוך המזון ולקריעתו, ואילו שיניים אחרות נועדו לטחינת המזון וללעיסתו לאחר שנחתך. לעומת זאת, לחלק מבעלי החיים מערכת שיניים שבה כל השיניים זהות, הן מבחינת הגודל והן מבחינת הצורה; הן גם מבצעות את אותה הפעולה.במערכת השיניים של אדם בוגר ארבעה סוגי שיניים: שיניים חותכות, ניבים, מלתעות ושיניים טוחנות, וכאמור, לכל סוג - גודל, צורה ותפקיד שונה. שמונה השיניים החותכות (incisors), ממוקמות בקדמת הפה; ארבע בלסת העליונה וארבע בלסת התחתונה. לשיניים החותכות קצה חד המשמש לחיתוך המזון. על שתי הלסתות, מימין ומשמאל לשיניים החותכות, ממוקמים הניבים (cuspids, ארבעה בסך הכול ); תפקידם העיקרי לקרוע את המזון. מאחורי הניבים מצויות המלתעות (premolars), שיניים שטוחות בעלי קצוות חדים ובולטים, הטוחנות ומועכות את המזון. בכל לסת שתי מערכות, ובסך הכול שמונה מלתעות. אחרי המלתעות ממוקמות השיניים הטוחנות (molars), שמבצעות את פעולת הלעיסה הנמרצת ביותר. קיימות שלוש מערכות של שיניים טוחנות בכל לסת (טוחנת ראשונה, שנייה ושלישית) - 12 שיניים בסך הכל.השיניים הטוחנות האחרונות, המשתייכות למערכת השלישית, קרויות גם שיני בינה (wisdom teeth). שיניים אלו התפתחו בפה האדם לפני אלפי שנים, כאשר מזונו של המין האנושי היה מורכב מחומרי מזון גולמיים ולא מעובדים (כגון בשר נא), אשר חייבו טחינה ולעיסה מרובה. עם התפתחותו האבולוציונית של האדם התקצרה הלסת באורכה, ולכן, במקרים רבים, לא נותר די מקום לבקיעתן של שיני הבינה. כאשר שיני הבינה בוקעות הן גורמות ללחץ על יתר השיניים ועלולות אף להביא לידי דלקות ומכאובים. במקרים אלה, יש שנאלצים לעקור אותן.האנטומאים ורופאי השיניים נוהגים לציין את השיניים במספרים: 1 היא שן הבינה העליונה הימנית, וממנה נמשכת הספירה שמאלה (לדוגמה, 6 הוא מספרו של הניב העליון הימני) עד 16, שן הבינה העליונה השמאלית; 17 היא שן הבינה התחתונה השמאלית, והספירה נמשכת עד 32, שן הבינה התחתונה הימנית.

התפתחות שיני האדם

במהלך חייו מפתח האדם שתי מערכות שיניים. הראשונה, מערכת שיניים נשירה הכוללת 20 שיניים קטנות, הידועות בשם שיני חלב. השיניים הנשירות מתחילות להתפתח עוד במהלך ההריון (החל מכחודשיים מיום העיבור), ובוקעות את קו החניכיים כאשר התינוק בן כשישה עד שבעה חודשים. לעיתים רחוקות נולד תינוק עם שן אחת או שתיים הבולטות מקו החניכיים; שיניים אלו קרויות שיני לידה (natal teeth). בגיל שש בקירוב, מתחילה לבקוע מערכת השיניים הקבועה של האדם, שיש המכנים אותן "שיני בשר". מערכת שיניים זו מחליפה בסופו של דבר את השיניים הנשירות. רקמות השן מתפתחות בהדרגה. עוד ברחם נוצרת רקמת הדנטין הקשה (של שיני החלב). לאחר הלידה מתפתחת רקמת האמייל. תחילה מושלם האמייל בשיניים הקדמיות (כחודש לאחר הלידה), ולבסוף מושלם האמייל של השיניים הטוחנות (בגיל 13 - 19 חודשים בקירוב). השלב האחרון בהתפתחות השיניים הוא השלמת מבנה השורשים - תהליך איטי הנמשך עד גיל שלוש ואף מעבר מכך. בגיל שש בקירוב בוקעות השיניים הקבועות הראשונות. חלק מהשיניים בוקעות במקום שלא היו בו שיני חלב, ויש מהן שמחליפות במקומן את שיני החלב. בתהליך הבקיעה של שן המחליפה שן נשירה, נספגים השורשים של שיני החלב בהדרגה בלסת, והשיניים הקבועות מתחילות להידחק ממקומן בלסת לעבר חלל הפה, עד שהן מחליפות את השיניים הנשירות. אורכו של שלב התפתחותי זה כשמונה שנים, ובסופו לא נותרות עוד שיני חלב, ושיני הבשר הקבועות מחליפות אותן (במהלך תקופה זו משתנה ומתעצב כל חלל הפה - מצורתו הילדותית לצורתו הבוגרת והמובהקת). בגיל 6 - 9 שנים בוקעים השיניים החותכות, הניבים והמלתעות. בגיל 10 - 12 שנים בוקעות השיניים הטוחנות הראשונות, בגיל 13 בקירוב בוקע מערך הטוחנות השני ובגיל 18 - 21 בוקעות בדרך כלל שיני הבינה. לאחר פרק זמן מסוים שבו נוכחת השן בחלל הפה, מושלם ונסגר חוד שורש השן (קצה השורש), ובקיעתה נפסקת.

מחלות וליקויים בשיני האדם

מחלות שיניים וליקויים הקשורים לתחום מטופלים הן באמצעות רפואה מונעת והן על ידי התערבות טיפולית; זו נעשית על ידי רופאי שיניים ,שינניות וכו'. בין מחלות השיניים הנפוצות:1)ריקבון של השיניים(פלאק) -שכבה שנוצרת על-פני השן, במיוחד בצוואר השן, המורכבת מחיידקים בתוך חומר אורגני שמקורו בשאריות מזון (מצע סוכרי-אחד המרכיבים הנפוצים במזוננו) ורוק. בתנאים מסוימים הרובד (חומצה הרסנית התוקפת ומאכלת את שכבת האמייל) יכול לגרום דלקת חניכיים, מחלת מיסב השן או עששת (חור בשן). שמירה על היגיינה של הפה עשויה למנוע או לעכב יצירת רובד.2)עששת (חורים) וריקבון מוחלט בשן - נגרמים על ידי חיידקים גורמי עששת המנצלים סוכרים ליצירת חומצה הפוגעת במבנה גבישי השן( דה-מינרליזציה -Demineralization). מרבית החורים נוצרים בחריצים העמוקים המצויים על משטח הלעיסה של השיניים הטוחנות . רה-מינרליזציה (Remineralization)- לרוק תפקיד מכריע בסתירתן של החומצות. בעזרת חומרים בסיסיים מצליח הרוק, בתהליך אטי, לעצור את המשך פירוק פני שטח השיניים. כאשר הרוק שוטף את פני השטח של הזגוגית ונוצרת סתירה מוחלטת של חומציות הרובד, מתחיל תהליך של היצמדות מינרלים הבונים את הזגוגית מחדש .3)מחלות החניכיים - נחלקות לשני סוגים: דלקת חניכיים (gingivitis) - גורמת לאדמומיות ולנפיחות באזור החניכיים וכן לדימומים. הדלקת ניתנת למניעה ולטיפול על ידי היגיינה נכונה של הפה וטיפול נאות בשיניים. אם לא מטופלת עלולה להפוך לדלקת בסיבי השן (periodontitis), זו נגרמת על ידי חיידקים התוקפים את מנגנון האחיזה של השן, וכתוצאה ממנה נספגת עצם הלסת התומכת בשיניים (העצם המכתשית). הטיפול בדלקת בסיבי השן יכול להיות מבוסס על טיפול תרופתי, ניקוי עמוק של החניכיים או התערבות ניתוחית, הכוללת הסרה של החלק המודלק של חניכיים.4)פגם בסידור השיניים (הפרעת סגר השיניים)- עלול לגרום להפרעות תפקודיות המקשות על היגיינת השיניים, לשיבוש בפעולת הלעיסה ולהפרעה אסתטית. תופעה זו מתרחשת בדרך כלל כאשר אחת הלסתות (או שתיהן) קטנות מלהכיל את כל השיניים ונוצרת צפיפות יתר. במצב זה נלחצות חלק מן השיניים אחת אל השנייה, או דוחפות אחת את השנייה. כתוצאה מכך מתעוות מנח השיניים על החניכיים וניקוי השיניים הופך קשה יותר, מה שעלול לגרום למחלות שונות, דוגמת עששת ומחלות חניכיים.על פי רוב מופיעים הפגמים ביישור השיניים בגילאים 6 - 12 שנים, בעת שהשיניים הקבועות מתחילות לבקוע.

טיפולי שיניים ותחזוקה

מניעה- הקפדה על היגיינת הפה מסייעת להפחית את הסיכון לעששת ודלקות חניכיים.תזונה נכונה - תורמת מאוד לבריאות הפה. תזונה המבוססת על מאכלים עתירי פחמימות בלבד מעלה את רמת הסיכון לעששת. רמת הסיכון גבוהה ביותר כאשר מדובר במזונות דביקים כגון לחם לבן, וסוכריות טופי המזיקים יותר לשיניים. בנוסף, גורם חשוב מאוד הנו תדירות צריכת פחמימות לאורך היום.שניים מטיפולי המנע להפחתת הסיכוי לעששת הם איטום חרירים - איטום חריצי השיניים באמצעות מריחת ציפוי פלסטי על משטח הלעיסה של השן, ומתן פלואוריד - מינרל המעשיר ומחזק את שכבת האמייל. במדינות רבות (בהן ישראל) מוסף הפלואוריד כדרך קבע למי השתייה, ולמהלך זה נודעה השפעה על הפחתת העששת בקרב האוכלוסייה (הפלואוריד נמנה גם עם מרכיבי משחת השיניים).

צחצוח נכון :